פרק 19
הימים הבאים עברו עלי בהתחמקויות מעדי וניסיונות לא להישיר מבט אל הלובי שמול הקבלה, כי שם עבדה מיטל והפרצוף שלה היה האחרון שרציתי לראות. כמובן שנכשלתי והצצתי לכיוונה כל כמה דקות; היא הייתה מעט גבוהה ממני, עם גזרה דקה אבל לא רזה מדי. היו לה תלתלים מבריקים וארוכים שירדו עד השכמות והיה לה חיוך יפה ולבן. היא נראתה תמימה כזאת, ובריאה. היא עשתה רושם של אדם נחמד מאוד, עוזרת לחבריה המלצרים, מחייכת בנעימות ללקוחות ולא מתעצבנת אפילו פעם אחת. כמובן ששנאתי אותה. לא היה אכפת לי שעדי משקר גם לה, שהיא לא יודעת מה אני מרגישה אליו ושהיא כנראה בכלל לא מודעת לקיומי. פשוט כל כך קינאתי בה והשלכתי עליה את כל הכעסים שלי על עדי. זה לא שאם היא לא הייתה שם עדי לא היה בוגד ושקרן, אבל כנראה שלא הייתי יודעת את זה ועושה מעצמי צחוק יותר זמן. למען האמת אני צריכה להודות לה. אבל לא יכולתי לחשוב על סיטואציה שאני לא מנחיתה איזו סטירה על הלחי המושלמת שלה.חודש דצמבר כבר היה בפתח ואני הייתי אמורה לנסוע לצפון בעוד פחות מ-24 שעות. אני רק צריכה לסיים את משמרת הערב שלי ומחר אני כבר בטיסה הראשונה למרכז. דברתי כמובן עם ההורים שלי והם חשו הקלה עצומה שאני סוף סוף מגיעה לבקר. התנצלתי בקצרה על זה שכמעט ולא דיברתי איתם וידעתי שאת ההתנצלות האמיתית אעשה מולם פנים מול פנים.
עמדתי בדלפק הקבלה הריק, מחכה לסוף המשמרת, כשלפתע שמעתי את הדלת מאחורי נפתחת ודניאל נכנס ונעמד לצידי. כנראה שהוא עושה את משמרת הלילה. דניאל ידע כמובן איך הרגשתי, הוא היה איתי הרבה משמרות וראה איך אני מסתכלת לכיוון של עדי, פעם אחת אפילו ביקשתי ממנו לבדוק אם הוא נמצא מחוץ למלון כדי שאוכל לצאת החוצה ולשאוף קצת אוויר. גם לא היו לי ממש חברים באילת, אז היה נחמד לחלוק עם מישהו מעט מהכאב שהרגשתי. לא אמרתי לו על העניין עם מיטל, אבל הוא ידע שאני מרגישה משהו לעדי ושזה לא מסתדר.
"מה קורה" הוא שאל באדישות והסתכל קדימה. זה היה דניאל לפעמים. הוא התלהב רק כשהיה מדובר בעצמו. אבל לא היה לי אכפת, העדפתי אדם כנה שמתנהג כמו שהוא מרגיש ולא אחד צבוע שמתנהג כמו שהוא חושב שאני רוצה.
"כרגיל" השבתי בקצרה.
"את עוד מנסה להתחמק מעדי?" הוא שאל, שמעתי מעט צחוק בקול שלו.
"משתדלת. היום זה נגמר, מחר אני כבר נוסעת להורים שלי ואני לא אחזור עד יום ראשון" השבתי לו, המחשבה על ההורים שלי מחזקת אותי מעט.
"מגניב. אל תרימי את הראש אבל עדי נכנס למלון מהדלת הראשית" הוא אמר לפתע. נאבקתי בדחף להרים את מבטי והתחלתי להתעסק במחשב שמולי. הסתכלתי בכמות ההגעות של מחר, אחר כך בדקתי לאיזה הזמנות עדיין לא שובץ חדר. שמחתי שדניאל אמר לי שעדי מתקרב, אבל הרגשתי מעט בושה שהוא ידע שזה מה שארצה.
"זהו הוא עבר אותנו. רק שתדעי שהוא לא הוריד ממך את העיניים עד שהוא יצא מהלובי" דניאל אמר ברצינות. זה שיפר קצת את מצב הרוח שלי. אני מחבבת את דניאל, אז מה אם הוא סוטה ומוזר לפעמים.
עדי ידע שאני לא רוצה לדבר איתו. אחרי השיחה הקצרה שהייתה לנו ממש לפני שעליתי על האוטובוס בשבוע שעבר, הוא שלח לי כמה הודעות. חזרתי ואמרתי לו שאדבר איתו על זה כשאהיה מוכנה. כנראה אעשה איתו שיחה כשאחזור מההורים, אחרי שאנקה קצת את הראש. לא ידעתי מה להגיד; אני אמורה לכעוס? לשמור על קול שקול ולהגיד לו מה אני חושבת עליו? מגיע לו בכלל הסבר? וגם לא הצלחתי להפסיק לחשוב על זה שאני לא אצליח לעשות את זה, להפריד אותו מהחיים שלי סופית.
כשהמשמרת שלי הסתיימה באחת עשרה בלילה, אמרתי לדניאל להתראות והוא איחל לי נסיעה נעימה. ירדתי באיטיות אל המלתחות והחלפתי את המדים שלי. לבשתי סוודר עבה כי כבר נהיה קר, במיוחד בשעות הלילה והתכוונתי לצאת מהמלון. בדרכי החוצה עברתי ליד דלת המשרד של הקב"טים והפנים של עדי ניבטו אלי במשך כמה שניות עד שיצאתי. הוא הסתכל עלי במבט אינטנסיבי ופגוע. ידעתי שהוא מת לרוץ אחרי ולהכריח אותי לדבר איתו, אבל הוא ידע שאני אדחה אותו פעם נוספת. הרגשתי איך הכבוד שלי מרים מעט את ראשו אחרי המפלה שהוא חווה.
************************************************************************************************
למחרת בבוקר קמתי מוקדם. דינה כבר לא הייתה בחדר ואני ארזתי במהירות דברים של הרגע האחרון; את מברשת השיניים שלי, ספר שאני אוהבת ועוד זוג גרביים, ליתר ביטחון. הטיסה שלי יצאה משדה התעופה של העיר ולא היה צורך להגיע יותר משעה לפני הטיסה; זה היה שדה תעופה קטן וכל התהליך עבר מהר מאוד.
בתוך שעתיים מהרגע שהתעוררתי כבר הייתי גבוה בשמיים, מאזינה למוסיקה מרגיעה ומנתקת את עצמי מאילת ומהמלון. אין יותר משמרות של 12 שעות, אין יותר עדי, אין יותר שקרים, אין יותר רכילויות מאחורי הגב, אין יותר את דינה שמפזרת דברים בחדר ומעירה אותי כשהיא חוזרת מאוחר ממסיבה, אין יותר את אותם אנשים 24/7. אני בדרך לחור קטן בצפון, מלא באנשים שאוהבים אותי.
הוסף רשומת תגובה