מלכודת דבש
נכנסו
לדירה וזרקתי את התיק שלי על המיטה. הורדתי את הכפכפים ולקחתי פיג'מה מהארון. בזמן
הזה עדי התיישב על המיטה שלי והתחיל לבחון את הספרים שלי.
"אני רואה שאת ממש אוהבת לקרוא" הוא אמר
והסתכל עלי.
"כן, הם המקום שלי לברוח אליו. אני יכולה להיכנס
לספר ולשכוח מהכל, לבקר במקומות ותקופות שבחיים לא חשבתי שאבקר בהם" אמרתי
והופתעתי מעצמי שחלקתי איתו משהו כל כך אישי. "אתה אוהב לקרוא?" שאלתי
במהירות, מקווה שהוא לא יתייחס למה שאמרתי. הוא הסתכל עלי ואמר לאט "לא ממש,
תמיד יש לי דברים אחרים לעשות". מוזר. לא הצלחתי לדמיין את החיים שלי בלי
ספרים.
"טוב, אני נכנסת למקלחת, תרגיש בבית" אמרתי
והתקדמתי לחדר השירותים. הוא התרומם מהמיטה ולרגע חשבתי שהוא מתקדם לכיוון שלי,
אבל הוא פנה אל דלת המרפסת והרים מולי קופסת סיגריות. כל אחד והתחביב שלו אני
מניחה.
נכנסתי
מתחת למים החמים והרגשתי את הזיעה נשטפת ממני. המים החמים הרגיעו את השרירים שלי
שהתחילו לכאוב מכל הריקודים והסבון שטף ממני סופית כל זכר לעשן סיגריות. חשבתי על
הבחור ההוא שעדי הרביץ לו כמו מטורף ועל כל הגברים שנתקלתי בהם בזמן האחרון, אם
אפשר בכלל לקרוא להם גברים. אני רוצה לפגוש בחור נחמד, שלא יפגע בי, לא בהכרח
לזוגיות – פשוט נמאס לי להיכנס למצבים האלה.
חשבתי
על עדי שמחכה לי בחוץ, הוא ואלמוג היו באמת נחמדים אלי ורציתי להאמין שיש יותר
בחורים טובים מרעים בעולם. נכון, אני לא כל כך מכירה אותם, אבל לפעמים צריך להכניס
אנשים חדשים לחיים, למרות שלא ממש אהבתי לעשות את זה. אבל אני כאן לבד, ואין לי
ממש ברירה.
אחרי
שהתנגבתי והתלבשתי, יצאתי מהמקלחת אל החדר וחיפשתי את מברשת השיער שלי. כשמצאתי
אותה התחלתי לסרק את השיער וללכת לכיוון המרפסת, לראות אם עדי עדיין שם. פתחתי את
החלון הגדול והצצתי החוצה. הוא ישב על אחד מכיסאות הפלסטיק הלבנים ועישן סיגריה.
הוא הביט על הנוף ונראה מהורהר. כשהוא ראה אותי, הוא סימן לי להתיישב לידו.
המשכתי
להסתרק והבטתי על הנוף שנשקף מהמרפסת. רובו היה חשוך, אבל ידעתי שהמדבר מביט עלי
אי שם בחשכה. סובבתי את הראש להביט בעדי וראיתי שהוא מסתכל עלי. "תודה שלקחת
אותנו למסיבה. ושעזרת לי עם הבחור ההוא. ושהחזרת אותי הביתה" אמרתי במבוכה על
התודות המצטברות. תהיתי מה הוא חושב. הוא המשיך להסתכל עלי ולקח שאיפה נוספת
מהסיגריה. הוא הוציא את האוויר ואמר תוך כדי "אין על מה". "אני לא
רוצה לחשוב מה היה קורה לך אם לא הייתי שם" הוא הוסיף וחזר להסתכל על הנוף,
אז הפניתי גם אני את מבטי. "אני בטוחה שהייתי מסתדרת, אבל תודה בכל
מקרה" אמרתי.
"אני לא כל כך בטוח, את יודעת שהוא רצה יותר
מלרקוד איתך נכון?" הוא אמר ונשף עשן אל האוויר.
"כן, אני לא כזאת תמימה" אמרתי בעקשנות,
הרגשתי כמו ילדה קטנה פתאום.
"גם בזה אני לא כל כך בטוח, עם הספרים שלך ואיך
שאת נראית, הייתי חושב שאת כן עד כדי כך תמימה" הוא אמר עם מעט עוקצנות בקולו.
"איך אני נראית?" אמרתי בהפתעה והסתכלתי עליו.
"כמו מלכודת דבש" הוא אמר וחייך. "אני
לא חושב שראית פעם איך אנשים באמת חיים, מחוץ לקיבוץ. לא ראית את הכאב ואת השקרים,
לא פגשת אנשים שרצו רק לקחת מימך" הוא הוסיף עם כאב מסוים בקולו. לא ידעתי מה
להגיד; זה נכון, המציאות שהוא הציג לא הייתה קרובה לזו שראיתי, אבל זה לא נכון
להגיד שלא ראיתי כאב, כי ראיתי וחוויתי כאב לא מעט פעמים בחיים.
"אבא שלי עזב אותי כשהייתי קטנה, אותי ואת אמא
שלי. זו לא הייתה תקופה כל כך טובה. העולם שלי אולי לא מלא בכאב ושקרים, אבל הוא
גם לא מלא בדבש כמו שאתה חושב" אמרתי לאט ונזכרתי באמא שלי בוכה ואומרת לי
שאבא עזב.
"אני מצטער" הוא אמר. "גם אבא שלי עזב
אותנו כמה פעמים, אותי, את אמא שלי ואת האחים שלי. הוא היה הולך ומזיין בנות, עושה
סמים וחוזר אחרי כמה שבועות" הוא אמר והפיל את הסיגריה אל כוס מים.
"אבא שלי חזר. והוא האבא הכי טוב בעולם. אבל אני
עדיין זוכרת את זה" אמרתי בשקט. לא הבנתי למה סיפרתי לו את זה בכלל. זה אישי
ואנחנו לא מכירים כל כך טוב.
"לפחות זה" הוא אמר. "המקום שאני מגיע
ממנו לא כל כך טוב כמו הקיבוץ, אולי אני פשוט קצת מקנא" הוא אמר וחייך אלי.
ישבנו
ודיברנו, למרות שהייתי ממש עייפה כבר, נהניתי לדבר איתו. הוא היה שונה לגמרי ממה
שהכרתי והוא הגיע ממקום שלא דומה בכלל לקיבוץ. הוא גדל אחרת לגמרי והוא סיקרן
אותי. היה בו משהו שבור, אבל כמו שגיליתי מהצלה של עשרות גורי חתולים וכלבים, יש
לי חולשה לדברים שבורים.
הוא
סיפר לי קצת על המקום שהוא גדל בו, על זה שלא היה להם כסף ועל אבא שלו שהיה חסר
בתמונה. הוא סיפר לי על שני האחים שלו שגרים כאן באילת, עבריינים שברחו אחרי שכל
עיר לא רצתה כבר לקבל אותם. על אחיו הקטן שגר עם אמא שלו, ועל כמה הוא אוהב את
שניהם. הוא סיפר לי על כל הבנות שהוא שכב איתן. "זה אף פעם לא הפך להיות
רציני, אבל אולי זה היה יכול להיות. אני פשוט לא מצליח להתחייב לאורך זמן. זה תמיד
לא נגמר טוב" הוא אמר. "הייתה לי בת זוג אחת ממזמן וגם היא בגדה בי.
פשוט אין לי מזל בדברים האלה".
"זה לא קשור למזל. זה קשור לשני אנשים שאוהבים אחד
את השני ומוכנים להשקיע ולהתאמץ בשביל להיות ביחד" אמרתי בחיוך. "גם לי
הייתה זוגיות לא מוצלחת, הוא לא בגד בי, אבל זה לא תמיד הולך. זו לא סיבה להפסיק
לנסות" הוספתי.
"אני פשוט לא מתאים לזה, בסוף אני תמיד הורס"
הוא אמר לאט. "ואף פעם לא פגשתי מישהי שרציתי לקחת איתה צ'אנס" הוא אמר
והביט בי לרגע.
"זה נשמע לי די בודד" אמרתי והסתכלתי עליו
בחזרה.
הוא לא
ענה. במקום, הוא הרים את היד שלו והניח אותה לאט על הפנים שלי. הרגשתי את האגודל
שלו מלטף לי את הלחי הוא הסתכל לי בעיניים ואני ראיתי בהן שאלה. היד שלו הייתה חמה
וגדולה, והרגשתי זרם מוזר עובר בנינו. פתאום, רציתי שינשק אותי. זה לא היה רצון
הגיוני, במיוחד אחרי כל מה שהוא סיפר לי, אבל הראש שלי לא פעל כמו בדרך כלל.
הוא
עצם עיניים וחיכך את האף שלו בשלי. הרגשתי את החום שלו נפלט ממנו אלי והרחתי ריח
מעומעם של סיגריה.
הוסף רשומת תגובה