המסיבה הראשונה באילת
כשסיימנו
לאכול הבנים ניסו לשלם את החשבון, לדינה לא היה אכפת, אבל אני לא רציתי שאף אחד
ישלם עלי.
חזרנו
בחזרה לדירה בסביבות 9, ועדי אמר שיחזור לאסוף אותנו ב-11. קצת מאוחר, חשבתי, אבל
דינה אמרה שזו השעה הכי טובה לצאת למסיבות, אז מי אני שאתווכח.
כשעלינו
בחזרה לדירה דינה כמעט ולא הצליחה לרסן את התלהבותה. "רק הגענו לאילת וכבר
אנחנו הולכות לאחד המועדונים הכי שווים בעיר" היא צהלה ונכנסה בדלת. "גם
ראית איזה נחמדים עדי ואלמוג? אמרתי לך שיש אנשים ממש נחמדים במלון" היא
המשיכה.
"כן, הם נראים נחמדים" השבתי. "גם יפה
מצד עדי לקחת את כולנו לאכול" הוספתי.
"כן! הוא כזה חמוד נכון? גם אמרתי לך שהוא
חתיך" היא אמרה בשובבות.
"מממ כן, הוא נראה טוב אני מניחה" הוא באמת
נראה טוב, אבל לא הבנתי את ההתלהבות שלה, ראיתי בנים הרבה יותר חתיכים. נכון הוא
גבוה ודי מוצק, עם פנים נעימות וגבריות בו זמנית, אבל המראה שלו די צעק "ערס"
ואף פעם לא נמשכתי לסגנון הזה. אני מניחה שיש בנות כמו דינה שזה עושה להן את זה.
"טוב, מה שתגידי. מה את הולכת ללבוש?" היא
שאלה במהירות.
"לא ממש חשבתי על זה.. מה אני אמורה ללבוש?"
שאלתי מהורהרת.
"אף פעם לא יצאת למועדון?" דינה הרימה את
מבטה והסתכלה עלי בהפתעה. ראיתי בעיניים שלה שהיא חושבת שאני מוזרה, אבל לא היה לי
אכפת, תמיד הייתי די מוזרה בעיני אחרים. אהבתי לקרוא, לא שמעתי את המוסיקה שכולם
אוהבים ובאופן כללי צורת החשיבה שלי הייתה שונה. יש כאלה שאמרו שאני בוגרת, אחרים
חשבו שאני פריקית – אבל שוב, זה לא ממש משנה.
בילינו
את השעתיים הבאות בבחירת הבגדים ובלהתכונן ליציאה. דינה התאפרה וניסתה לשכנע אותי
להתאפר גם, אבל לא נהגתי לשים איפור, אז החלטתי לוותר. תוך כדי ההתארגנות דיברנו
קצת על החיים שלנו לפני שהגענו; דינה ספרה לי על המשפחה שלה, על הבית והחברים שלה
בחיפה וגם קצת על בני הזוג שהיו לה.
גם אני
סיפרתי לה על הקיבוץ ועל ההורים והאחיות שלי, על מערכות היחסים לא היה הרבה מה
לספר; היו לי שני בני זוג, אחד בתיכון ואחד בצבא – עם שניהם הייתי בערך שנה.
בעשרה לאחת עשרה כבר הייתי מוכנה; לבשתי ג'ינס כהה והדוק שקצת לחץ אבל ישב עלי יפה, גופייה שחורה צמודה עם נצנצים שדינה השאילה לי וכפכפים שחורים פשוטים. דינה ניסתה לשכנע אותי להשאיל את נעלי העקב שלה, אבל מעולם לא הלכתי על עקבים ומסיבה ענקית מלאה באנשים שיכורים לא נראתה לי כמו הזדמנות טובה להתחיל.
דינה
יצאה מהמקלחת לבושה והתחילה לעשות פן; היא לבשה מכנס קצר ומנומר, חולצה קצרה ולבנה
עם קישוטים ונעלי עקב שחורות. היא הייתה מאופרת ושמה כמות אייליינר גדולה מהרגיל.
היא ייבשה את שיערה הארוך והשטני בעזרת הפן, עד שהוא היה חלק ומסודר. די קינאתי
בבנות שעושות פן והשיער שלהן מסתדר – אם אני הייתי מנסה לעשות פן, הייתי נראית כמו
אריה חסר מזל.
הטלפון
של דינה צלצל ואלמוג היה על הקו השני, הם כאן למטה. לקחתי תיק קטן עם ארנק ופלאפון
ויצאנו לכיוון קומת הקרקע. הרכב של עדי חנה מול הכניסה לבניין ויכולתי לראות אותו
מאחורי ההגה ואל אלמוג במושב שלידו. יצאנו לקראתם ויכולתי לראות כיצד המבטים
מלווים אותנו עד למכונית.
"היי! מה קורה?" דינה שאלה מיד כשנכנסנו.
השיחה התלקחה מחדש והתחלנו לנסוע אל עבר אזור התעשייה של אילת. עדי נסע ממש מהר
וזה היה קצת מפחיד, אבל הגענו תוך זמן קצר אל הכניסה למועדון. בכניסה עמד בחור
גדול עם חולצה שחורה ובדק תעודות זהות. כשהגיע תורנו הצגנו בפניו את כרטיסי העובד
מהמלון כדי שנוכל להיכנס בחינם וקיבלנו חותמת סגולה על היד.
כשנכנסו
הכל היה כל כך שונה; המועדון היה חשוך עם אורות צבעוניים מרצדים, עשן סיגריות הפך
את כל האווירה לאפלולית למדי והמוסיקה הייתה קופצנית ורועשת במיוחד, מן סוג של
דאנס או האוס.
"בואו נקנה לשתות!" שמעתי את עדי צועק ועקבתי אחריו אל עבר הבר הגדול שבמרכז המועדון. אחרי כמה דקות של המתנה, כל אחד יצא עם משקה אלכוהול אחר; הבנים לקחו כמה שוטים של וודקה ודינה ואני לקחנו משקה של וודקה רדבול, דינה אמרה שהכי פחות מרגישים בו את הטעם של האלכוהול.
שתינו
וניסינו לדבר בצעקות, אבל במסיבה, גיליתי, צריך להמעיט במילים ופשוט לשתות. בחצי
הכוס התחלתי להרגיש קצת את המשקה, אז החלטתי שזה יהיה זמן טוב לרקוד. דינה הצטרפה
אלי וגם הבנים, הרגשתי את האלכוהול זורם לי בדם וגורם לי להרגיש שמחה ורגועה, אני
לא צריכה לדאוג ואני לא צריכה לחשוב, פשוט לצחוק ולרקוד, לרקוד ולצחוק. עדי תפס לי
את היד וסובב אותי סיבוב מהיר ואני צחקתי ומעדתי קצת. לא הרגשתי כל כך יציבה, אבל
לא היה לי אכפת.
המשכתי
לשתות עד שסיימתי את הכוס והרגשתי פשוט נפלא; הייתי מיוזעת מהריקודים, שמחה וחסרת
דאגות. רקדתי עם דינה עד ששמתי לב שהבנים כבר לא נמצאים במעגל הריקודים שיצרנו.
"איפה עדי ואלמוג?" צעקתי לה.
"הלכו להביא לנו עוד שתייה!" היא צעקה בחזרה.
מגניב, עוד שתייה.
השיר
התחלף אבל אני לא עצרתי, היה נחמד להשתחרר ולרקוד, זה לא קורה הרבה אז כדאי לנצל
את ההזדמנות. דינה הלכה לשבת כמה מטרים ממני על כיסא שמצאה ואני המשכתי להסתובב
ולקפץ, עד שנתקלתי במשהו קשה.
"אוי סליחה" שמעתי קול אומר והסתובבתי לראות
בחור צעיר עם שיער קצוץ ושרשר כסוף מביט עלי בעיניים מעט לא ממוקדות. הוא לבש
ג'ינס צמוד וקרוע וחולצה אפורה עם כיתוב לבן.
"זה בסדר" השבתי והמשכתי לרקוד, נזהרת לא
להיתקל בו שוב. המועדון היה מפוצץ אנשים, רובם שיכורים, לכן זה לא היה יוצא מן
הכלל להיתקל פה ושם באדם שבדיוק מנסה להגיע לחברים שלו או מחפש את הבר.
"בואי נרקוד קצת ביחד" שמעתי את הקול שלו
הרבה יותר קרוב משציפיתי. הוא עמד מאחורי והניח את הידיים שלו על המותניים שלי
והתחיל להצמיד את גופו אלי ולנוע עם הקצב של המוסיקה.
"מה אתה חושב שאתה עושה?!" צעקתי בכעס ודחפתי
אותו עם הידיים בכל הכוח שהצלחתי לגייס. לא הייתי הכי יציבה, אבל גם הוא לא היה,
אז הצלחתי להדוף אותו ממני ולקחת צעד אחד אחורה.
"מה את משחקת אותה? רוקדת כאן לבד? את רק מחכה שמישהו יבוא אליך מאחורה" הוא אמר ותפס לי ביד. ניסיתי למשוך את היד, אבל הוא פשוט תפס את היד השנייה.
"לא, אני כאן עם חברים, עכשיו תעזוב אותי"
אמרתי בקול וניסיתי להתרחק. חיפשתי בעיניי את דינה, עדי, אלמוג או מישהו שישים לב
שאני צריכה עזרה בלהעיף את השיכור הזה ממני, אבל המסיבה הייתה רועשת, מלאה עשן
ומעט מאוד אור, אני לא חושבת שמישהו היה שם לב גם אם הוא היה מנסה להרוג אותי.
"אל תהי כזאת קשה" הוא אמר בחיוך ומשך אותי
אליו. מה הקטע של בנים לא לכבד בקשות ומרחב אישי? חשבתי לעצמי. בקיבוץ הבנים אף
פעם לא התנהגו ככה.
"הילי! הילי!" שמעתי את דינה צועקת מאחורי.
"דינה!" צעקתי בחזרה וניסיתי לאתר אותה.
לבסוף העיניים שלי מצאו את שלה וניסיתי פעם נוספת להתרחק מהבחור ולמשוך בחזרה את
היד שלי. היא זיהתה את הסיטואציה שהייתי בה ומיהרה אלי.
היא הגיעה וניסתה לעזור לי; היא תפסה לי את היד ומשכה, תוך כדי שהיא מקללת את הבחור בכל הקללות שאי פעם שמעתי ועוד כמה שלא.
באותו
הרגע אלמוג ועדי חזרו, מזל שלא זזתי מהמקום שהיינו בו, אחרת הם בחיים לא היו
מוצאים אותנו. עדי לא בזבז זמן על דיבורים, נתן לאלמוג את הכוס שהחזיק והתקרב
אלינו במהירות. הוא נתן לבחור אגרוף חזק ומהיר לפרצוף והרגשתי את היד שלי משתחררת.
דינה עדיין החזיקה אותי מתנשפת ועדי המשיך להרביץ לבחור עד שהוא נפל, מקלל וצועק.
הוא לא הפסיק להכות אותו והעיניים שלו היו מוטרפות, הוא היה נראה משוגע.
כל
החוויה עברה עלי במן ערפול מוזר של שכרון, אבל ידעתי שיעיפו מפה את שניהם אם הוא
לא יפסיק עכשיו, אולי אפילו יזמינו משטרה.
נגשתי
אל עדי לאט והנחתי יד על הכתף שלו, הוא הסתובב לאט והביט בי בזעם. כשזיהה אותי
פניו נרגעו קצת והוא אמר "מה?"
"בוא נלך" אמרתי רגועה. החזקתי לו את הזרוע
ומשכתי אותו איתי בין הקהל. דינה ואלמוג עקבו אחרינו והובלתי אותנו לפינה מעט שקטה
יותר של המועדון. "אתה בסדר?" שאלתי אותו בשקט באוזן. הוא עדיין נראה
נסער מאוד, כאילו הוא מתאושש מהתקף כלשהו.
"אני בסדר?" הוא אמר בהפתעה. "את
בסדר?" הוא אמר והסתכל לי בעיניים. הוא החזיק אותי בכתפיים ממש מולו, ככה שלא
יכולתי לא להסתכל עליו.
"כן, הכל בסדר" השבתי. הייתי קצת נסערת, אבל
האלכוהול הרגיע אותי או שאולי, הוא מלכתחילה לא נתן לי להילחץ.
אלמוג
ודינה הגיעו אלינו ודינה הביאה לי את השתייה שלי. ישבנו קצת בפינה של המועדון
ושתינו את סבב השתייה השני שלנו. אלמוג הוציא פייסל והתחיל לעשן. הוא העביר אותו
בין כולנו אבל אני ויתרתי, הייתי שיכורה מספיק ולא ידעתי מה יקרה אם אתחיל גם
לעשן. ראיתי שדינה רוצה לחזור לרחבת הריקודים, אבל היא נשארה כדי לגרום לי להרגיש
טוב. "אתם יכולים לחזור לרקוד, אני בסדר" אמרתי לעברה ואז הסתכלתי על
האחרים. "אני פשוט אחזור לדירה עם מונית, אני חושבת שנהניתי מספיק ללילה
אחד" אמרתי בחיוך.
"את בטוחה?" דינה אמרה במהירות והתחילה לקום.
"כן בטח" עודדתי אותה.
"אני חושב שנישאר פה עוד איזה שעה ונחזור גם" אלמוג אמר והתחיל לקום גם הוא.
"אני אקח אותך הביתה" עדי אמר לפתע. כולם הביטו בו ואני אמרתי "לא, זה בסדר. תישאר ותהנה עם כולם, אני יכולה להגיע לדירה לבד".
"לא, אמרתי לך שאם לא תהני אני אקח אותך הביתה. הם
יכולים לקחת מונית בחזרה כשהם ירצו ללכת" הוא הסתכל עלי והתחיל לקום.
דינה ואלמוג הסתכלו עלינו קצת מוזר, אבל אני רק רציתי לחזור לדירה, להתקלח, לשים פיג'מה נוחה ולהיכנס למיטה. הייתי תשושה מהריקודים, שיכורה וגם עוד קצת נסערת.
"אוקי, בוא נצא" אמרתי. "נתראה בדירה,
תהני ממש" אמרתי לדינה וחייכתי. לקחו לה כמה שניות לחייך בחזרה ולהגיד
"תרגישי טוב".
"תודה על השתייה" אמרתי לאלמוג והתחלתי
להתקדם אל עבר היציאה. לא הרגשתי כל כך יציבה אז הלכתי יותר לאט מהרגיל כדי לא
ליפול. הרגשתי את היד של עדי מחזיקה לי את הזרוע ותומכת בי מעט בדרך החוצה. יצאנו
מהרעש והעשן אל האוויר היבש והשקט שמחוץ למועדון. הרגשתי איך האוזניים שלי נאנקות
בהקלה וכיצד הגוף שלי מתרפה.
חזרנו
למכונית והתיישבתי במושב של הנוסע. עדי התיישב לידי והתניע את הרכב. חגרתי חגורה
ונתתי לראש שלי ליפול לאחור על המושב. עצמתי עיניים והרגשתי את הרכב מתניע ומתחיל
לזוז. הראש שלי קצת הסתובב, אבל משום מה לא הייתי מושפעת כל כך ממה שקרה. ישבתי
ככה כמה דקות ופתחתי את העיניים. התחלתי להרגיש קצת יותר טוב, והסתכלתי על עדי.
הוא נהג בלי חגורה ועישן סיגריה מהחלון. לא ידעתי שהוא מעשן סיגריות, חשבתי לעצמי.
"איך את מרגישה?" הוא שאל והיסתכל עלי. הוא שאף
עשן והקצה של הסיגריה הפך לאדום. כשהוא הוציא את העשן מהחלון הפתוח השבתי
"אני בסדר. באמת, אתה לא צריך לדאוג". שמתי לב שהוא מביט בי כל כמה
רגעים בדאגה, כאילו הוא חשש שאתחיל לצרוח או לבכות בכל רגע.
"אם הבן זונה הזה היה פה עכשיו, הייתי הורג
אותו" הוא אמר והכעס שבו התחיל להתלקח שוב.
"אפשר פשוט לדבר על משהו אחר?" אמרתי ברוגע,
ממש לא התחשק לי להמשיך לחשוב על זה.
"בסדר" הוא אמר באי רצון. "איך הייתה
המסיבה הראשונה שלך באילת?" הוא שאל וניסה לשוות לקולו טון שמח.
"ממש נחמדה תודה" אמרתי וחייכתי מהניסיון שלו
להירגע.
"רקדת מאוד יפה" הוא אמר בעוקצנות וקרץ אלי.
"די!" התחלתי לצחוק. "אם רקדתי מגוחך,
אני ממש לא רוצה לדעת את זה".
"מי אומר מגוחך היום?" הוא אמר והחיוך שלו
התרחב.
"אני" השבתי והבטתי בו. "אני גם חוגרת
חגורת בטיחות ולא מעשנת מהחלון" אמרתי ברמיזה.
"אז את בחורה ממש מיוחדת" הוא אמר וצחקק, אבל
העיניים שלו הביטו בי לשנייה לפני שחזרו לכביש.
"אני מניחה שזה נכון" אמרתי מהורהרת.
"אבל לרוב זו לא ממש מחמאה". חשבתי על כל האנשים שרואים אותי כאדם מוזר,
זה אף פעם לא הפך אותי לפופולארית או למקובלת יותר.
הוא
הסתכל עלי ולא אמר דבר. השיחה הייתה ממש נחמדה, אבל פתאום הוא השתתק והסתכל על
הדרך.
הגענו
לבניין שלי בשתיקה. הוא החנה את הרכב ולא הסתכל עלי.
"אוקי אז.. תודה רבה. היה לי ממש כיף" אמרתי
והסתכלתי עליו.
"בכיף" הוא המשיך להסתכל על ההגה. זה נראה
כאילו העלבתי אותו, אבל לא ממש הבנתי איך.
"טוב.. אז אני עולה, נתראה במלון אני מניחה"
אמרתי והסתובבתי לפתוח את הדלת של המכונית.
התחלתי
לצאת מהרכב כשלפתע שמעתי "חכי".
הסתובבתי
והסתכלתי על עדי שישב ברכב. הוא יצא, נעל את האוטו והתקרב אלי.
"אכפת לך שאני אעלה לכמה דקות? אני רוצה לנוח קצת
לפני שאני נוהג בחזרה לדירה" הוא אמר.
שוב
הרגשתי את התחושה המוכרת - שאין לי ממש ברירה, אבל הוא עזר לי הלילה מאוד ורציתי
להיות נחמדה. היה בי חלק שרצה להמשיך לדבר איתו, מאוד.
"בטח, אבל רציתי להתקלח אחרי המסיבה" אמרתי
והרגשתי את הזיעה והריח של העשן שנידבק בי מהמסיבה.
"אני אחכה לך" הוא אמר והתחיל ללכת אל עבר
הכניסה של הבניין.
הוסף רשומת תגובה