פרק 12
בבוקר התעוררתי עם תחושת התרגשות מוזרה. קמתי לצחצח שיניים, התלבשתי והלכתי אל תחנת האוטובוס, להמתין להסעה של המלון. דינה נשארה לישון, לא ידעתי אם היא אמורה לעבוד בבוקר או לא, אבל לא הצלחתי להתרכז בה יותר מדי זמן.
ידעתי שתחושת ההתרגשות קשורה לעדי, שמחכה במלון. היום נראה אחד את השנייה לראשונה אחרי ששכבנו ובילינו כמעט את כל היום יחד. אולי הוא גם יזמין אותי לצאת או יקבע לבוא אלי גם היום אחרי העבודה. בהיתי בנוף החולף וניסיתי לנחש איך השיחה שלנו תעבור. אחרי כמה דקות כבר הייתי בכניסה למלון והעברתי את כרטיס העובד שלי במכונת הנוכחות. לקחתי את המדים שלי והתלבשתי במלתחות, מסדרת את תג השם על החולצה השחורה המכופתרת. אחרי שהסתובבתי עם סידני כל כך הרבה זמן, קניתי גם אודם אדום ובולט ומרחתי אותו בזהירות על השפתיים. עליתי לקומת הקבלה והתחלתי את היום שלי, מסתכלת לסירוגין לכיוון דלת הכניסה, מחכה לראות את עדי עומד שם ומנופף לי.
הבוקר חלף והגיע הזמן לארוחת הצהריים, לא ראיתי עדיין את עדי, אבל יכול להיות שהמשמרת שלו מתחילה רק עכשיו. ירדתי עם דניאל, אחד מפקידי הקבלה הנוספים, אל ארוחת הצהריים. גם היום היא הייתה די עבשה ומלאה בתבשילי בשר חשודים, אז לקחתי כמה כפות אורז לבן וירקות והתיישבתי על אחד הספסלים הפנויים. דניאל הצטרף. הוא היה בחור נמוך עם מפרצים וקעקועים שהציצו מצווארון החולצה שלו. היו לו גם כמה קעקועים על פרקי האצבעות והוא מאוד אהב האבי מטאל מסתבר, לפי השיחה החד צדדית על הלהקות האהובות עליו.
סרקתי את חדר האוכל, בקושי מקשיבה לדניאל, וחיכיתי שהוא יופיע. אבל לא היה לו זכר.
"את מי את מחפשת?" דניאל שאל לפתע. הופתעתי שהוא שם לב שלא הקשבתי לו, הוא היה כל כך מרוכז בהסבר על הבחורה שהוא ניסה להשכיב לפני כמה ימים באיזה פאב, ולא חשבתי שהוא בכלל מצפה שאני אענה.
"סתם חברים" אמרתי במהירות והסתובבתי חזרה אליו.
"בכל אופן, הבחורה יודעת לרדת משהו מטורף, אז כל ההשקעה הייתה שווה את זה" הוא אמר. הוא היה מגעיל, אבל היה בו משהו שהצחיק אותי.
"אני שמחה שנהנית" אמרתי.
"כן, אבל מה שהיא עשתה לי זה עוד כלום לעומת בחורה אחת שפגשתי בערך לפני חודש.. חולת מין רצינית, לא הפסיקה להשתפשף עלי במועדון..." הוא המשיך עם תיאורים שנהיו גסים יותר מרגע לרגע, מתעלם מהבעות הגועל שלי.
כשנגמרה ההפסקה שלנו, עלינו בחזרה לקבלה והמשכנו לעבוד. בין לבין דניאל המשיך לספר לי על חיי המין הפורים שלו, על הקעקועים שלו ועל זה שהוא רב לפני כמה ימים עם איש זקן שפגש בפארק. הבחור היה הזוי ללא ספק, אבל היה לי משעמם ולמען האמת, אהבתי אנשים מוזרים – זה היה יותר מעניין מנורמאלי. בדיוק כשדניאל סיפר לי שהאיש הזקן ניסה לחבוט בו, שמעתי מישהו קורא בשם שלי. הסתובבתי עם חיוך מבודח עדיין על הפנים וראיתי את עדי.
"היי" אמרתי, שמחה לראות אותו.
"היי" הוא אמר, רציני. "אפשר לדבר איתך?" הוא שאל, מורה בראשו לכיוון היציאה.
הסתובבתי בחזרה לדניאל ושאלתי אותו אם אכפת לו להיות לבד לכמה דקות. "ממש לא, רק תחזרי מהר שליאת לא תשים לב שהלכת" הוא אמר בקול משועמם.
"בוא נלך" אמרתי לו, סקרנית.
עלינו במעלית ועדי לקח אותי לגג המלון. המקום היה ריק והתיישבנו על כמה ארגזי עץ ישנים. הבטתי על הנוף, מקווה שהאודם שלי עדיין נראה טוב. הסתכלתי עליו בשאלה.
"טוב.." הוא התחיל. "היה לי ממש כיף איתך אתמול".
"גם לי" אמרתי בחיוך.
"אבל אני לא רוצה שתחשבי שזה הולך להיות משהו מעבר" הוא אמר והשפיל מעט את המבט. "אמרתי לך, אני לא טוב בזוגיות ואני לא יודע להתחייב. אני בן אדם די גרוע ואני לא רוצה להפיל אותך יחד איתי" הוא אמר, מסתכל עלי.
די הופתעתי לשמוע את זה. אתמול זה היה נראה אחרת או שאולי ראיתי רק מה שרציתי? בכל אופן, זה לא הרגיש רק כמו סקס.
"אני מבינה שזה מפחיד להתחייב ולהכניס אנשים ללב שלך.." התחלתי. אבל הוא קטע אותי ואמר "זה לא קשור למפחיד, אני פשוט לא רוצה. אני מעריך אותך ויודע שאני סתם אהרוס אותך אם אני אכנס איתך למשהו" הוא אמר קצת יותר בתקיפות.
ישבתי שם על גג המלון, מרגישה מטומטמת עם אודם אדום מדי. לא מספיק יפה. לא מספיק מצחיקה. לא מספיק חזקה. רציתי להגיד לו שיכול להיות לנו סיכוי. שאנחנו יכולים להיות נהדרים ביחד. אבל לא רציתי לשכנע אף אחד להיות איתי. הרגשתי דחויה וכל כך טיפשה שהאמת הייתה לי מתחת לאף ובחרתי להתעלם ממנה.
עם דמעות בעיניים אמרתי לו "בסדר. אבל אני חושבת שכדאי שניקח מרחק אחד משהנייה" הקול שלי רעד. הרגשתי כמו בדיחה. קמנו והלכנו כל אחד לדרכו; אני בחזרה לקבלה והוא המשיך למשרד של הקב"טים.
היום המשיך בערבול מוזר וכואב. כשחזרתי הביתה לא הצלחתי לעמוד בתחושה הזאת, שפתחתי את הלב למרות כל האזהרות שקפצו לי וטעיתי. הוא לא רוצה אותי. אני מוזרה, אני מלאה, אני לא כל כך יפה. ויש לו רשימה של בנות לבחור מהן. הרשימה! חשבתי פתאום. הנה אני, בדיוק במקום שלא רציתי להיות; בחורה אחת מתוך מאה בנות מאוכזבות. לא יכולתי לעמוד בזה יותר. לקחתי חצי פייסל מעושן מהשידה של דינה ויצאתי לעשן במרפסת. זו הייתה הפעם הראשונה שעישנתי לבד, אבל לא היה אכפת לי; ידעתי מה אני עושה.
הוסף רשומת תגובה