פרק 26
הסתובבתי בחלל הקטן שנשאר לי במיטה ולבהלתי ראיתי את שלומי, שהתחיל להתעורר מהתזוזות שלי. העיניים שלו התחילו להיפקח באיטיות וחיוך קטן התגבש על פניו.
"שלומי!" צעקתי עליו. "תעוף ממני! מה אתה חושב שאתה עושה?!" המשכתי בשילוב של פאניקה וכעס.
"בוקר טוב גם לך" הוא אמר בקול לא יציב וניסה לחבק אותי. דחפתי אותו בכוח, עם הידיים ועם הרגליים ונאבקתי איתו בערך דקה עד שהצלחתי להפיל אותו ממיטת היחיד שלי.
"היי היי! מה קורה לך? לא עשיתי לך כלום, רק ישנו ביחד מה את מתעצבנת?" הוא אמר והתרומם מהרצפה.
"תגיד אתה רציני?!" המשכתי לצעוק. "אתה חושב שאתה פשוט יכול להיכנס איתי למיטה ולישון איתי?!". העפתי ממני את השמיכה וירדתי במהירות מהמיטה, מתרחקת ממנו כמה שהקיר אפשר לי. זה היה פשוט נורא, לא ידעתי אם לברוח או לנסות לתקוף אותו, לא ידעתי מה המצב שאני עומדת בו ואם הוא יכול להפוך ליותר גרוע. תמיד ראיתי את שלומי כמסטול לא מזיק, אבל עכשיו התחלתי לחשוב אחרת.
"די בייב, תפסיקי לצעוק... חיכיתי הרבה זמן לפגוש אותך. רציתי להגיד לך איך אני מרגיש בזמן הנכון, אבל אתמול שמעתי שאת עוברת דירה ואולי לא תהיה לי עוד הזדמנות" הוא אמר והתקרב אלי.
הוא חיכה הרבה זמן לפגוש אותי? חשבתי. למה שהוא יחכה? נפגשנו רק לפני כמה שבועות כשדינה הביאה אותו מאיזו מסיבה.
"אני לא מכירה אותך ואני לא רוצה לשמוע איך אתה מרגיש" אמרתי, מנסה להשתלט על עצמי ולא לשדר פחד.
"אבל אנחנו מכירים כבר כמה חודשים... שיחקנו את המשחק הזה כבר, את לא זוכרת? מתגרה קטנה" הוא אמר בחיוך ופתאום הבטתי בו, הבטתי באמת. הוא באמת היה לי מוכר. נפגשנו פעם אחת. באוטובוס חשוך, לפני כמעט חמישה חודשים.
"אתה הבחור מהאוטובוס?" אמרתי לאט, מבינה תוך כדי. "אבל איך מצאת אותי? מה אתה עושה פה? אתה בכלל יוצא עם דינה" אמרתי מבולבלת. הפאניקה נאבקה להיכנס לי עמוק לוורידים, אבל נלחמתי בה.
"מאז שפגשתי אותך בייב, לא הפסקתי לחשוב עליך. זה שיגע אותי. הפנים שלך עלו לי כל פעם שהתמסטלתי, שאכלתי, שעצמתי עיניים" הוא אמר בלהט ואני רק החוורתי יותר.
"ואז, אחרי חודש בערך, ראיתי אותך במסיבה. כל הבנות נראו מגעילות לידך ודינה הייתה שם גם. ראיתי אתכן מדברות וידעתי שזו הדרך שלי להגיע ללב שלך" הוא צעד אלי צעד נוסף, המבט שלו אוהב. זה היה פסיכי לגמרי. לא ידעתי מה להגיד.
"דינה יצאה לכל המסיבות שגם אני יצאתי אליהן, אז יכולתי להתקרב אליה ולשכנע אותה לעזוב את החבר הזה שהיה לה. בפעם הראשונה שהיא הביאה אותי לדירה וראיתי אותך, כמעט ולא יכולתי לשלוט בעצמי. ישבת יפה על המיטה וראית טלוויזיה, כל כך חמודה" הוא אמר והסתכל עלי כאילו אני גור כלבים קטן שמבקש שישחקו איתו. הבנתי מה הוא עשה. וזה היה לא שפוי. לא הצלחתי להאמין שהמצב ישתפר לפי איך שהסיפור שלו התקדם.
"אבל היית עם דינה כל הזמן הזה. יצאתם ביחד, היא ממש מחבבת אותך" ניסיתי ללכת על הכיוון של דינה, אולי הוא מרגיש אליה משהו.
"דינה הייתה רק כלי כדי להיות קרוב אליך. כדי למצוא את ההזדמנות להגיד לך איך אני מרגיש ולהתחיל איתך במערכת יחסים אמיתית" הוא אמר ללא ספק בקולו. "לא כמו שלי ושל דינה" הוא הוסיף וביטל את כל הזמן שלהם ביחד בהינף יד.
"אתמול אמרת שאת עוברת דירה וחשבתי שזה הזמן המושלם. אחרי שדינה יצאה לעבודה היום בבוקר עברתי למיטה שלך וחיכיתי שתתעוררי. עכשיו נוכל לעבור ביחד לדירה שלנו, אני אשלם את השכר דירה והכל" הוא הבטיח והושיט אלי יד. נרתעתי ממנו בזריזות וניסיתי לחשוב מהר. הסיכוי שאני אגרום לו ללכת מכאן בדיבורים לא היה גבוה, זאת אומרת שאני צריכה לברוח. הייתי לבושה פיג'מה ויחפה, אבל אם רק אצליח להגיע לקומת הקרקע, היכן שישבה המזכירה של הבניין, אוכל להגיע למקום מבטחים ולהתקשר משם למשטרה.
"אני לא רוצה לעבור לגור איתך" אמרתי לאט, מקווה שיבין את המילים שלי. "אני לא רוצה להיות איתך בשום קשר. אני לא מחבבת אותך ולא חיבבתי אותך כשפגשתי אותך בפעם הראשונה על האוטובוס" ניסיתי להיות ברורה, לדבר במשפטים קצרים ומובנים.
"זה שנכנסת למיטה שלי בלי רשות כשאני ישנה זו הטרדה ואתה יכול להיכנס לכלא, אתה יודע את זה?" שאלתי, מקווה שהמילה "כלא" תגרום לו לחשוב מחדש את כל המצב.
הוא הביט בי, מופתע. "למה שאני ילך לכלא? את רצית שאני יישן איתך. חיבקתי אותך והתכרבלת לי בידיים, ראיתי שנהנית מזה" הוא אמר בעקשנות. המחשבה עלי מתכרבלת בידיים שלו עוררה בי בחילה.
התחלתי להתקדם לכיוון הדלת, מסיחה את דעתו בדיבורים. "אני ישנתי, לא ידעתי שאתה שם עד שהתעוררתי ומצאתי אותך במיטה שלי". עוד צעד קטן לאחור ועוד אחד.
"אל תתחילי להתגרות בי שוב, אני יודע שהיית ערה. הרגשתי שהיית ערה" הוא אמר.
הייתי במרחק זינוק מהדלת. אני לא אצליח להתקרב יותר מזה בלי שהוא ישים לב. נזכרתי בפעם ההיא שהרגישה לפני כל כך הרבה זמן במסעדה. אז הספקתי לסגור מאחורי את הדלת, אולי גם הפעם אצליח?
הוסף רשומת תגובה