פרק 29
הבוקר הזה היה שונה מכל בוקר אחר שהיה לי; במקום לקום לחדר ישן עם קירות מתקלפים ורצפה ישנה, פקחתי עיניים ואור שמש חורפי נשקף אלי מהחלון הגדול שבקצה החדר. גרבתי על כפות הרגליים גרביים עבות וצמריריות והלכתי באיטיות אל חדר השירותים, נהנית מהתחושה של ריצפת העץ תחת רגלי.
חדר השירותים היה מואר ונקי והמראה הגדולה שמעל הכיור שיקפה לי הילי אחרת עם מבט עייף אך מרוצה. אחרי מקלחת חמה עמדתי שוב מול הראי, עטופה היטב בחלוק לבן וסירקתי לאט את שיערי, נהנית להסתכל על עצמי במראה. במראה בדירה הקודמת הייתי נראית חולה ומדוכאת, עם גוון עור מעט אפרפר ועיניים שקועות, כאן אני מרגישה קורנת יותר והאור הטבעי החזיר לעיניים שלי את הצבע הירוק שאבד להן.
אחרי שהתייבשתי, ניגשתי לארון העץ הגדול כדי להתלבש; רציתי להיראות יפה לדייט שלי עם יַם היום בצהריים. היה קריר אז בסוף בחרתי בג'ינס שחור וצמוד, חולצת צמר אפורה עם צווארון וי וסוודר ארוך ולבן. אחרי הדייט שלנו תכננתי ללכת לקנות מצרכים ואוכל, אז הכנתי תיק עם רשימת קניות, ארנק וטלפון.
התיישבתי על המיטה שלי וניסיתי להרגיע את ההתרגשות שזרמה לי במהירות בוורידים, הופכת את הדם שלי לסמיך יותר ואת הגוף שלי לקופצני. התלבטתי אם לשלוח לו הודעת בוקר טוב או פשוט לחכות שהוא יבוא לאסוף אותי, אבל הוא חסך לי את ההתלבטות ושלח לי בעצמו הודעה בערך שעה אחרי שהתעוררתי.
השתדלתי לרסן את ההתלהבות שלי ועניתי לו בנימוס בוקר טוב, עם הכתובת החדשה שלי. הוא אמר שיבוא לאסוף אותי בערך עוד שעתיים. ההתרגשות שלי דעכה מעט כשראיתי את ההודעות שעדי שלח לי בלילה, אבל החלטתי להתעלם מהן ולענות לו בהזדמנות אחרת.
כדי להעביר את הזמן התחלתי לנקות; לקחתי ספוג קשה והתחלתי לקרצף את השיש והכיור במטבח, אחר כך עברתי לחדר השירותים ולבסוף שטפתי את הרצפה ופתחתי את כל החלונות כדי לאוורר ולייבש את החלל. אחר כך לקחתי ספר מתח שרציתי מאוד לקרוא והתיישבתי על הספסל הקטן בגינה שלי.
ניסיתי להתרכז במילים הכתובות ולזמן מה באמת הצלחתי; קראתי שני פרקים עד שהתחלתי להרגיש חסרת מנוח שוב, אז סגרתי את הספר וחזרתי לדירה. סידרתי את המיטה, החזרתי את חומרי הניקוי בחזרה לארון וסגרתי את כל החלונות שפתחתי. הדירה הייתה עכשיו נקייה, קרירה ומסודרת, אבל עדיין נשארה לי חצי שעה עד שיַם יגיע לאסוף אותי, אז נשכבתי על המיטה ונתתי למחשבות שלי להשתלט עלי, רק לכמה דקות.
מעולם לא יצאתי לדייט, לא לדייט אמיתי. לא הייתי בטוחה איך להתנהג ופחדתי שאולי הצגתי את עצמי כבחורה ישירה ומלאת ביטחון עצמי, כשבעצם אני די ההיפך. אני לא יודעת מה גרם לי להציע ליַם לצאת בכזאת פתאומיות; אולי כל הבנות שקרקרו סביבו כמו תרנגולות רעבות או התחושה שאם הוא לא יהיה חלק מהחיים שלי, כל השינוי שעשיתי היה לשווא.
לא ממש הכרתי אותו, למעשה דיברנו רק פעמיים; אבל כל פעם הרגישה נכונה. אפילו היום בבוקר, כשהתלבטתי אם ליצור איתו קשר והוא פשוט שלח הודעה. אולי פשוט התרגלתי לאכזבות, אבל הוא תמיד אמר ועשה את הדבר הנכון.
אחרי שנתתי מענה למחשבות שהתרוצצו לי בראש, הרגשתי רגועה ומוכנה יותר. אנחנו נלך לאכול גלידה טעימה ונדבר ו... ונראה איך נמשיך משם.
בשעה 12 בדיוק, קיבלתי הודעה מיַם שאמרה שהוא מחכה לי בחוץ וכך באמת היה. מחוץ לשער, במכונית כסופה, לא ישנה ולא חדשה, הוא ישב במושב הנהג וחיכה לי. כשנכנסתי והתיישבתי לידו הוא חייך אלי חיוך גדול ובירך אותי לשלום.
"אז מה עשית עד עכשיו ביום החופשי שלך?" הוא שאל והתחיל לנסוע.
"האמת שלא הרבה. ניקיתי קצת את הדירה, הכנתי רשימת קניות... וזהו"
"את צריכה לעשות קניות?" הוא שאל בסקרנות.
"אממ כן... עברתי לדירה הזו אתמול ועדיין לא קניתי אוכל, אז חשבתי ללכת לקנות יותר מאוחר... אז לאן אנחנו הולכים?" הוספתי במהירות כדי לשנות את הנושא.
"אה מצוין ששאלת. אני לוקח אותך לאכול את הגלידה הכי טעימה באילת. זה מקום שרוב האילתים מכירים, הוא עובד כבר שנים" הוא אמר בגאווה והמשיך לנסוע, מכיר את הדרך כמו את כף ידו.
"וואו, מותר לך להביא אנשים מבחוץ? אני אצטרך להוכיח שאני גרה בעיר?" צחקתי. כל כך קל לדבר איתו.
הוא גיחך ואמר לי לא לדאוג, כי יש לו שם קשרים.
אחרי נסיעה קצרה מאוד הגענו לחנות קטנה, שאם יַם לא היה עוצר מולה לא הייתי שמה לב שהיא קיימת. הוא הוביל אותי בשביל צר ונעצר מול וויטרינה גדולה, מלאה טעמי גלידה צבעוניים. הוא בירך לשלום את המוכר המבוגר והתחיל לסקור את הטעמים, בוחר את שילוב הטעמים המוזר ביותר שהצליח ליצור: פירות טרופיים, עם שוקולד מריר וסירופ מייפל.
אני העדפתי ללכת על בטוח ובחרתי בגלידה ווניל ושוקולד עם קצפת מלמעלה.
התיישבנו, כל אחד עם הגלידה שלו ולמרות הקור ששרר בחוץ, נהניתי מאוד. הגלידה הייתה ממש טעימה ויכולתי להרגיש שהיא טרייה ונעשתה במקום.
"אז מה קרה בסוף עם הדילמה שהייתה לך?" יַם שאל אחרי כמה ליקוקים מהגלידה. הוא דיבר כמובן על היום שהוא פגש אותי בים. היום בו דברים התחילו להשתנות.
"עשיתי מה שאמרת. לקחתי שליטה על החיים שלי" אמרתי ואכלתי קצת מהקצפת.
"יפה. ואני מניח שהמעבר דירה שעשית אתמול קשור לכל זה?" הוא אמר והגניב לעברי מבט.
"האמת שלא ממש חשבתי על זה, אבל אני מניחה שכן. הייתי צריכה לצאת מהמקום שגרתי בו, הוא היה מאוד קשור לחוסר השליטה שהרגשתי בחיים שלי" אמרתי והמשכתי לאכול. "למה הגעת לעבוד בדוכס?" שאלתי פתאום. לא יכולתי להבין מה בחור כמוהו עושה שם. הוא היה נראה חכם, למה שהוא ייכנס לכוורת הדבורים הזו?
"חבר של אבא שלי הוא האחראי בטחון שם. הוא אמר שהצוות לא משהו ושאל אם אני רוצה להצטרף, אז אמרתי כן"
במקום להמשיך לדבר על המלון, התחלתי לשאול אותו על החיים באילת. בתור אדם שהגיע מבחוץ, אילת נראתה לי קצת כמו עיר החטאים; מלאה במסיבות, סמים ואנשים שחיים מיום ליום כאילו הם בחופשה. אבל זה לא היה ככה בשביל יַם, הוא גדל פה, למד פה והמשפחה שלו הייתה כאן. הוא חווה את אילת כמקום אחר לגמרי.
הוא שאל אותי למה הגעתי לכאן וסיפרתי לו על הרצון שלי בשינוי ולהתרחק מהבית. סיפרתי לו על הצפון ועל ההחלטה שלי לעזוב והוא הבין אותי.
כשסיימנו את הגלידה, פתאום הרגשתי שאני רעבה. לא אכלתי מאז האורז היבש מאתמול. לרוב הייתי רגילה לתחושת הרעב וידעתי להתעלם ממנה, אבל יַם שמח על ההזדמנות להמשיך להראות לי את אילת. הוא לקח אותי לאכול במסעדה חמודה בטיילת והמשכנו לדבר, על המשפחה שלנו והחיים האישיים. גיליתי שיַם יצא מקשר של 3 שנים לפני חצי שנה עם בחורה בשם שי. כשהוא דיבר עליה, הרגשתי את המטען שעוד ישב לו על הלב. לא ידעתי אם הוא עדיין אהב אותה או שאולי היא פשוט עשתה לו חיים ממש קשים, אבל הוא לא דיבר עליה מספיק כדי שזה ידאיג אותי.
בסוף הארוחה התעקשתי לשלם ויַם, לא מאמין, הביט בי בעודי משלמת את החשבון. אני לא חושבת שבחורה אי פעם שילמה עליו בדייט ושמחתי להפתיע אותו.
"אז היה לך פעם קשר ארוך?" הוא שאל בעודנו הולכים בחזרה למכונית שלו.
"יצאתי פעם עם מישהו מהקיבוץ שנה וחצי, אבל בסוף הסתבר שלא היינו יותר מחברים"
"מה זאת אומרת?" הוא שאל בסקרנות.
"אתה מכיר את זה שאתה לא רוצה להיות לבד, אז אתה מתפשר על מישהו שאתה לא באמת מרגיש תשוקה אליו?" שאלתי, מנסה להסביר.
"לא"
צחקקתי. "אז ככה הרגשתי. הוא פשוט היה שם, לא רציתי להיות לבד וזה היה מאוד נוח. אבל כשזה נגמר לא הייתי עצובה בכלל. אפילו הרגשתי הקלה".
"זה היה הקשר האחרון שלך?" הוא שאל ונכנס לאוטו.
"פחות או יותר" אמרתי בקצרה. המחשבה שלי נדדה לרגע אל עדי, אבל לא בדיוק יצאנו ואף פעם לא היינו זוג, אז הוא באמת לא נחשב.
"מה איתך? יצאת עם עוד בנות מאז שי?"
"יצאתי לכמה דייטים... אבל כל אחד מהם לא הוביל לשום דבר" הוא אמר והביט בי. "אז איפה את רוצה לעשות קניות?" הוא הוסיף.
הוא הפתיע אותי, לא חשבתי שהוא ירצה לבוא איתי.
יַם ואני נסענו לסופר גדול והדייט שלנו המשיך וקיבל תפנית שונה, כמעט זוגית. הסתובבנו ביחד בין מדפי המוצרים, זורקים דברים לעגלה וחושבים מה אפשר יהיה להכין איתם. צחקנו המון, במיוחד כשהגענו למחלקה עם החיתולים למבוגרים.
"אני מקווה שלעולם לא אצטרך אחד מאלה" הוא אמר בזעזוע ואני צחקתי, מדמיינת אותו שוכב על שידת החתלה ענקית.
כשהגענו בחזרה לדירה שלי כבר הייתה שעת אחר הצהריים מאוחרת. ים עזר לי עם השקיות והכניס אותן בפעם אחת אל הבית. אמרתי לו להרגיש בבית בזמן שסידרתי את האוכל במקרר ובארונות המטבח וראיתי שהוא התיישב על הספה בסלון והביט בי.
אחרי שהנחתי את הלחם במקפיא והכנסתי את כל השקיות לשקית אחת מתחת לכיור, ניגשתי אליו והתיישבתי לצידו.
"אתה רוצה לראות סרט?" שאלתי והבטתי בטלוויזיה.
"אפשר" הוא השיב בחיוך. עכשיו כשהיינו לבד, התחלתי להרגיש מן לחץ לא מוסבר. כל היום הסתדרנו וצחקנו, אבל פתאום עכשיו האווירה הייתה אינטימית יותר. הרגשתי כאילו אנחנו אמורים להתנשק או לשכב, אחרת אני אאכזב אותו. אבל הוא פשוט הביט בי וחיכה שאדליק את הטלוויזיה.
בחרתי סרט כמעט בלי להסתכל וחיכיתי שהתחושה שעמדה באוויר תעלם. ניסיתי להתרכז בסרט או לחשוב על מה אבשל עם כל האוכל שקניתי, אבל במקום זה רק חשבתי על יַם שיושב כמה סנטימטרים לידי, צופה בסרט.
פתאום הטלפון שלי צלצל. זה היה עדי. לענות לו עכשיו יהיה ממש לא מנומס וגם מעט מביך. לא רציתי להגיד לו מה אני עושה ועם מי, וגם חששתי שהוא ינסה להזמין את עצמו לישון שוב, אז לא עניתי. מיד אחרי השיחה קיבלתי ממנו הודעה שניסיתי לקרוא בלי שיַם ישים לב.
למה את לא עונה לי?? אני רוצה לדבר איתך
זה ממש לא מתאים עכשיו. לא ידעתי אם כדאי לענות להודעה שלו או פשוט להמשיך ליהנות מהיום שלי עם יַם. חשבתי על כל אותן הפעמים שלא ידעתי איפה עדי ומה הוא עושה עם מי. על הפעם שהייתי צריכה אותו והוא נפנף אותי בשביל מיטל. אבל אז חשבתי שאנחנו לא אותו בן אדם ולמרות שהוא לא היה כנה ושיחק איתי, זה לא אומר שאני צריכה לעשות את אותו הדבר.
היי, הייתי קצת עסוקה היום. אני כרגע יושבת עם חבר וזה לא זמן טוב לדבר. אפשר להיפגש מחר בהפסקת הצהריים אם אתה רוצה.
הודעת התשובה שלו הגיעה כמעט מיד.
עם מי את יושבת?
אולי זו רק אני, אבל זה הרגיש לי קצת רכושני. יכול להיות שהוא ברגע זה מתמזמז עם מיטל או בוגד בה עם אחת העובדות מהספא, אבל אני לא שאלתי שאלות. אנחנו לא ביחד ואנחנו לא שייכים אחד לשני.
זה ממש לא עניינך. אנחנו יכולים לדבר מחר
החזרתי את מבטי את המסך. הלחץ שהרגשתי בתחילת הסרט התמוגג והתחלף בלחץ אחר, שעדי וההודעות שלו יצרו אצלי. יַם הפנה אלי מבטו ואחרי כמה שניות הוא שאל "הכל בסדר?". הכל היה מעולה, ממש עד שעדי התחיל עם ההודעות שלו. כמובן שלא אמרתי לו את זה וברגע של אומץ, הנחתי את הראש שלי על הכתף שלו, ממשיכה לצפות בסרט. הכתף שלו הייתה גדולה וחמה והתחלתי להירגע ולהרגיש בנוח. ישבתי על הספה עם הבחור הזה, בדירה החדשה שלי וראינו סרט משעמם ורק רציתי שכל ערב יראה ככה.
רטט נשמע מכיוון הפלאפון שלי וגוש קרח נוצר לי בגרון.
לא, אנחנו יכולים לדבר עכשיו.
הוסף רשומת תגובה