פרק 32
הפטריות תססו במחבת בעוד אני מביטה מבעד לחלון, המחשבות שלי נודדות למחוזות רחוקים. הוספתי קצת שום וערבבתי היטב עם כף העץ החדשה שקניתי. אחרי שמזגתי את השמנת, חיכיתי כמה דקות עד שהוספתי את הרוטב הסמיך לקערת הפסטה וערבבתי שוב.
התיישבתי לאכול ליד שולחן העץ הקטן שבדירה, נהנית מטעם האוכל ומצטערת שלא התחלתי לבשל לעצמי כבר לפני כמה שבועות. אחרי שסיימתי לאכול ולשטוף את הכלים, החלטתי שאלך לנוח קצת במיטה; הלכתי לישון אתמול מאוד מאוחר ורציתי להיות ערנית היום בלילה.
נשכבתי על המיטה והתכסיתי היטב בשמיכה, נותנת לעיני להיעצם בעייפות ומשחררת מהמחשבות שהתרוצצו בראשי.
התעוררתי מצלצול הפלאפון שלי כשהכל חשוך סביבי ואין לי מושג מה השעה. קפצתי בבהלה מהמיטה ועניתי לשיחה.
"ה..הלו?" אמרתי בעייפות.
"הילי? איפה את? היית אמורה להיות כאן כבר לפני חצי שעה" שמעתי את קולה של גל מהצד השני והעפתי מבט בשעון. עשר וחצי. שיט.
"אני בדרך, תסמסי לי איפה אתם בדיוק ואני אגיע עוד כמה דקות" אמרתי בחיפזון וניגשתי לארון, מחפשת במהירות מה ללבוש.
"אוקי" היא אמרה בטון לא מרוצה וניתקה. בינתיים כבר התקשרתי להזמין מונית.
היה קר אז בחרתי מכנס ג'ינס ארוך ומגפיים, וחולצת צמר אפורה שחשפה כתף אחת. אישרתי את עצמי במהירות במראה, לקחתי את התיק שלי ויצאתי מהדירה, נועלת בחיפזון את הדלת. על הרחוב הראשי ראיתי את המונית שלי ואמרתי לנהג שייקח אותי לאזור התיירות.
הנסיעה הייתה קצרה ותוך כמה דקות כבר עמדתי מול הבר החשוך שגל שלחה לי בהודעה. המוסיקה הייתה רועשת, התאורה מעורפלת וכל סנטימטר היה מלא אנשים. לקחתי נשימה עמוקה ונכנסתי פנימה, נזהרת לא להיתקל ביותר מידי אנשים ומחפשת במקביל פנים מוכרות.
איתרתי את פניו של דניאל באחד השולחנות וכשהתקרבתי זיהיתי את כל היושבים; היו שם לפחות 6 מלצריות שישבו עם 4 קב"טים, שניים מהם היו אלמוג ויַם, ראיתי גם את גל ודניאל ואת אחד המצילים שאת שמו לא הכרתי.
לכדתי את מבטו של יַם והוא חייך אלי חיוך כובש. לצערי כבר ישבו משני צידו אנשים, אלמוג ישב מצידו הימני ודון ישבה מצידו השמאלי, מצחקקת ואוחזת בכוס בירה גדולה. הרגשתי איך הדם שלי מתחיל להתחמם למרות שהיינו באמצע ינואר ודמיינתי איך אני שופכת על דון את כל הבירה שנשארה לה בכוס, לצערי זה לא היה הרבה. גל נופפה לי מצידו האחר של השולחן, אז בלב כבד הפינתי את מבטי מיַם והתחלתי ללכת לכיוונה. התוכנית שלי התחילה להעלות בי ספקות ותהיתי מה השלב הבא.
"למה לקח לך כל כך הרבה זמן להגיע?" גל שאלה כשהתיישבתי לידה.
"לא הצלחתי להחליט מה ללבוש" שיקרתי.
"טוב, לא ממש פספסת הרבה. המלצריות פשוט נמרחות על הקב"טים ולא מפסיקות לשתות. זונות" היא אמרה במירמור ותהיתי אם גם אני נראית כמוה.
גיחכתי כתשובה ובהיתי בשקט ביַם, שמה לב לכל נגיעה מקרית שדון שלחה לעברו. לא היה נראה שהוא מתלהב לשוחח איתה יותר מדי והוא בעיקר דיבר עם החברים שלו לצוות, אבל גם בידו הייתה אחוזה כוס בירה גבוהה ופחדתי שכשהיא תתרוקן, דון תעניין אותו יותר.
הבטתי בגל שגם היא שלחה עיניים כועסות לעברו של אלמוג, יושבת בצד ומחכה לאלוהים יודע מה והחלטתי שאני לא רוצה להיות הבחורה הזו. אמרתי לגל שאני הולכת להביא לעצמי משהו לשתות והלכתי לכיוונו של ים, מוצאת שוב את האומץ שלי.
"היי" אמרתי מאחוריו והוא הסתובב וחייך אלי.
"היי, לא ידעתי שתהי פה הלילה" הוא אמר וקיוויתי שהוא שמח שאני כן.
"זו הייתה החלטה של הרגע האחרון" אמרתי וניסיתי להתגבר על עוצמת המוסיקה וקולות הדיבור שסביבנו.
"אני שמח שבאת, אנחנו עדיין עושים משהו מחר?" הוא שאל.
"ברור" אמרתי בהקלה. הוא לא שכח והוא שמח שאני פה.
ראיתי את דון מסתובבת גם היא לכיווני, מבט עצבני על פניה. היא הקשיבה לשיחה שלנו? היא העלתה על שפתייה חיוך מזויף ואמרה, "היי הילי, מה את עושה פה?".
"אממ יוצאת לשתות עם חברים מהמלון" אמרתי בטון של מה-עוד-אני-יכולה-לעשות-פה.
"לא, התכוונתי פה, מאחורינו" היא אמרה בארסיות וצחקקה לעברו של ים.
הדם שלי התלהט וזה בדיוק מה שהייתי צריכה כדי לקבל את דחיפת האומץ האחרונה שלי. "התכוונתי לשאול את ים אם הוא רוצה לשבת איתי בחוץ קצת, אני לא שומעת את עצמי חושבת" הפניתי אליו את מבטי וחייכתי בהתנצלות.
דון נראתה כאילו החטפתי לה סטירה וים הביט בי ואמר, "למה לא". הוא קם מהכיסא והלך איתי לכיוון היציאה. דון הביטה בנו במבט זועם ואני חייכתי אליה חיוך אחרון מקווה שהיא מתפוצצת לה שם.
כשיצאנו מהבר, יַם נראה לא פחות מרוצה ממני. כנראה שגם הוא לא נהנה כל כך מכל הרעש והאנשים, ונתתי לו תירוץ טוב לקחת הפסקה מכל זה. הלכנו כמה צעדים והתיישבנו על ספסל עץ קטן, מסתכלים על המכוניות הנוסעות והאורות שבקעו מהעיר.
"סוף סוף קצת שקט" אמרתי בהקלה ועיסיתי את הרקות שלי, מנסה להיפטר מכאב הראש המצלצל.
"את הגעת מאוחר, אני נמצא שם כבר כמעט שעה" יַם אמר וצחקק ואני פשוט התרגשתי שהוא שם לב מתי הגעתי.
"כן אבל אני ממש זקנה בקטע הזה... אני לא אוהבת רעש ומסיבות" אמרתי ושיחקתי עם השיער שלי, מקווה שהוא לא יחשוב שאני זקנה באמת.
"גם אני. הייתי מעדיף להיות עכשיו בבית, לנגן בגיטרה או משהו"
המשכנו לצחוק על כמה שאנחנו זקנים ושאלתי אותו קצת על הנגינה ועל תחביבים נוספים שיש לו. גיליתי שהוא שחיין די מוכשר ולפני שהוא הגיע למלון הוא היה מאמן כושר באחד מחדרי הכושר בעיר. אני גיליתי לו על האהבה שלי לספרים, חיות וגלידה.
אחרי בערך עשרים דקות, יַם הציע שנחזור בחזרה לבר.
"אנחנו לא רוצים שאנשים יחשבו שנעלמנו ביחד" הוא אמר עם רמיזה קלה בקולו.
"כזה ג'נטלמן" אמרתי בגיחוך.
כשנכנסו חזרה לבר רוב העיניים היו עלינו. ראיתי שגל התיישבה למרבה זעמה של דון במקומו הפנוי של יַם, שהיה קרוב לאלמוג, אז יַם ואני ישבנו יחד בקצה השולחן ליד דניאל. חייכתי לעצמי על השתלשלות האירועים. יַם התחיל לדבר עם דניאל ואני פשוט הסתכלתי עליו מדבר, מוקסמת.
דון שלחה לעברנו מבטים זועמים כל כמה דקות, אבל חוץ מזה הערב עבר די בנעימים ואחרי כוס בירה וקצת נאצ'וס אנשים התחילו להתקפל. גל ניסתה לשכנע את אלמוג ללכת לאכול באחת המסעדות שהיו בסביבה, כמה מהמלצריות החליטו שהן ממשיכות למסיבה אחרת במועדון ודון התקרבה אלינו בצעדים מהירים, מבט נחוש על פניה.
"היי לאן נעלמת לי?" היא גרגרה והתעלמה ממני לחלוטין. "רציתי לשאול אם אתה רוצה ללוות אותי לחדר שלי, השותפה שלי עובדת היום לילה אז הוא ריק לגמרי" היא אמרה בטון מתחנן ואני הרגשתי דחף לתת לה סטירה.
"לא תודה" הוא אמר בקצרה. "תכננתי לקחת את הילי הביתה".
דון הסתכלה עליו בשוק וגם אני הייתי קצת מופתעת, אבל לטובה. הוא קם מהכיסא ועזר לי לשים את הג'קט שלי. "הולכים?" הוא שאל.
"כן" אמרתי בחיוך ושנינו הלכנו לכיוון היציאה, משאירים את דון המאוכזבת ליד השולחן. עוד יכולתי לשמוע את דניאל אומר לה "אני אשמח ללוות אותך" וכמעט פרצתי בצחוק.
התיישבתי לאכול ליד שולחן העץ הקטן שבדירה, נהנית מטעם האוכל ומצטערת שלא התחלתי לבשל לעצמי כבר לפני כמה שבועות. אחרי שסיימתי לאכול ולשטוף את הכלים, החלטתי שאלך לנוח קצת במיטה; הלכתי לישון אתמול מאוד מאוחר ורציתי להיות ערנית היום בלילה.
נשכבתי על המיטה והתכסיתי היטב בשמיכה, נותנת לעיני להיעצם בעייפות ומשחררת מהמחשבות שהתרוצצו בראשי.
התעוררתי מצלצול הפלאפון שלי כשהכל חשוך סביבי ואין לי מושג מה השעה. קפצתי בבהלה מהמיטה ועניתי לשיחה.
"ה..הלו?" אמרתי בעייפות.
"הילי? איפה את? היית אמורה להיות כאן כבר לפני חצי שעה" שמעתי את קולה של גל מהצד השני והעפתי מבט בשעון. עשר וחצי. שיט.
"אני בדרך, תסמסי לי איפה אתם בדיוק ואני אגיע עוד כמה דקות" אמרתי בחיפזון וניגשתי לארון, מחפשת במהירות מה ללבוש.
"אוקי" היא אמרה בטון לא מרוצה וניתקה. בינתיים כבר התקשרתי להזמין מונית.
היה קר אז בחרתי מכנס ג'ינס ארוך ומגפיים, וחולצת צמר אפורה שחשפה כתף אחת. אישרתי את עצמי במהירות במראה, לקחתי את התיק שלי ויצאתי מהדירה, נועלת בחיפזון את הדלת. על הרחוב הראשי ראיתי את המונית שלי ואמרתי לנהג שייקח אותי לאזור התיירות.
הנסיעה הייתה קצרה ותוך כמה דקות כבר עמדתי מול הבר החשוך שגל שלחה לי בהודעה. המוסיקה הייתה רועשת, התאורה מעורפלת וכל סנטימטר היה מלא אנשים. לקחתי נשימה עמוקה ונכנסתי פנימה, נזהרת לא להיתקל ביותר מידי אנשים ומחפשת במקביל פנים מוכרות.
איתרתי את פניו של דניאל באחד השולחנות וכשהתקרבתי זיהיתי את כל היושבים; היו שם לפחות 6 מלצריות שישבו עם 4 קב"טים, שניים מהם היו אלמוג ויַם, ראיתי גם את גל ודניאל ואת אחד המצילים שאת שמו לא הכרתי.
לכדתי את מבטו של יַם והוא חייך אלי חיוך כובש. לצערי כבר ישבו משני צידו אנשים, אלמוג ישב מצידו הימני ודון ישבה מצידו השמאלי, מצחקקת ואוחזת בכוס בירה גדולה. הרגשתי איך הדם שלי מתחיל להתחמם למרות שהיינו באמצע ינואר ודמיינתי איך אני שופכת על דון את כל הבירה שנשארה לה בכוס, לצערי זה לא היה הרבה. גל נופפה לי מצידו האחר של השולחן, אז בלב כבד הפינתי את מבטי מיַם והתחלתי ללכת לכיוונה. התוכנית שלי התחילה להעלות בי ספקות ותהיתי מה השלב הבא.
"למה לקח לך כל כך הרבה זמן להגיע?" גל שאלה כשהתיישבתי לידה.
"לא הצלחתי להחליט מה ללבוש" שיקרתי.
"טוב, לא ממש פספסת הרבה. המלצריות פשוט נמרחות על הקב"טים ולא מפסיקות לשתות. זונות" היא אמרה במירמור ותהיתי אם גם אני נראית כמוה.
גיחכתי כתשובה ובהיתי בשקט ביַם, שמה לב לכל נגיעה מקרית שדון שלחה לעברו. לא היה נראה שהוא מתלהב לשוחח איתה יותר מדי והוא בעיקר דיבר עם החברים שלו לצוות, אבל גם בידו הייתה אחוזה כוס בירה גבוהה ופחדתי שכשהיא תתרוקן, דון תעניין אותו יותר.
הבטתי בגל שגם היא שלחה עיניים כועסות לעברו של אלמוג, יושבת בצד ומחכה לאלוהים יודע מה והחלטתי שאני לא רוצה להיות הבחורה הזו. אמרתי לגל שאני הולכת להביא לעצמי משהו לשתות והלכתי לכיוונו של ים, מוצאת שוב את האומץ שלי.
"היי" אמרתי מאחוריו והוא הסתובב וחייך אלי.
"היי, לא ידעתי שתהי פה הלילה" הוא אמר וקיוויתי שהוא שמח שאני כן.
"זו הייתה החלטה של הרגע האחרון" אמרתי וניסיתי להתגבר על עוצמת המוסיקה וקולות הדיבור שסביבנו.
"אני שמח שבאת, אנחנו עדיין עושים משהו מחר?" הוא שאל.
"ברור" אמרתי בהקלה. הוא לא שכח והוא שמח שאני פה.
ראיתי את דון מסתובבת גם היא לכיווני, מבט עצבני על פניה. היא הקשיבה לשיחה שלנו? היא העלתה על שפתייה חיוך מזויף ואמרה, "היי הילי, מה את עושה פה?".
"אממ יוצאת לשתות עם חברים מהמלון" אמרתי בטון של מה-עוד-אני-יכולה-לעשות-פה.
"לא, התכוונתי פה, מאחורינו" היא אמרה בארסיות וצחקקה לעברו של ים.
הדם שלי התלהט וזה בדיוק מה שהייתי צריכה כדי לקבל את דחיפת האומץ האחרונה שלי. "התכוונתי לשאול את ים אם הוא רוצה לשבת איתי בחוץ קצת, אני לא שומעת את עצמי חושבת" הפניתי אליו את מבטי וחייכתי בהתנצלות.
דון נראתה כאילו החטפתי לה סטירה וים הביט בי ואמר, "למה לא". הוא קם מהכיסא והלך איתי לכיוון היציאה. דון הביטה בנו במבט זועם ואני חייכתי אליה חיוך אחרון מקווה שהיא מתפוצצת לה שם.
כשיצאנו מהבר, יַם נראה לא פחות מרוצה ממני. כנראה שגם הוא לא נהנה כל כך מכל הרעש והאנשים, ונתתי לו תירוץ טוב לקחת הפסקה מכל זה. הלכנו כמה צעדים והתיישבנו על ספסל עץ קטן, מסתכלים על המכוניות הנוסעות והאורות שבקעו מהעיר.
"סוף סוף קצת שקט" אמרתי בהקלה ועיסיתי את הרקות שלי, מנסה להיפטר מכאב הראש המצלצל.
"את הגעת מאוחר, אני נמצא שם כבר כמעט שעה" יַם אמר וצחקק ואני פשוט התרגשתי שהוא שם לב מתי הגעתי.
"כן אבל אני ממש זקנה בקטע הזה... אני לא אוהבת רעש ומסיבות" אמרתי ושיחקתי עם השיער שלי, מקווה שהוא לא יחשוב שאני זקנה באמת.
"גם אני. הייתי מעדיף להיות עכשיו בבית, לנגן בגיטרה או משהו"
המשכנו לצחוק על כמה שאנחנו זקנים ושאלתי אותו קצת על הנגינה ועל תחביבים נוספים שיש לו. גיליתי שהוא שחיין די מוכשר ולפני שהוא הגיע למלון הוא היה מאמן כושר באחד מחדרי הכושר בעיר. אני גיליתי לו על האהבה שלי לספרים, חיות וגלידה.
אחרי בערך עשרים דקות, יַם הציע שנחזור בחזרה לבר.
"אנחנו לא רוצים שאנשים יחשבו שנעלמנו ביחד" הוא אמר עם רמיזה קלה בקולו.
"כזה ג'נטלמן" אמרתי בגיחוך.
כשנכנסו חזרה לבר רוב העיניים היו עלינו. ראיתי שגל התיישבה למרבה זעמה של דון במקומו הפנוי של יַם, שהיה קרוב לאלמוג, אז יַם ואני ישבנו יחד בקצה השולחן ליד דניאל. חייכתי לעצמי על השתלשלות האירועים. יַם התחיל לדבר עם דניאל ואני פשוט הסתכלתי עליו מדבר, מוקסמת.
דון שלחה לעברנו מבטים זועמים כל כמה דקות, אבל חוץ מזה הערב עבר די בנעימים ואחרי כוס בירה וקצת נאצ'וס אנשים התחילו להתקפל. גל ניסתה לשכנע את אלמוג ללכת לאכול באחת המסעדות שהיו בסביבה, כמה מהמלצריות החליטו שהן ממשיכות למסיבה אחרת במועדון ודון התקרבה אלינו בצעדים מהירים, מבט נחוש על פניה.
"היי לאן נעלמת לי?" היא גרגרה והתעלמה ממני לחלוטין. "רציתי לשאול אם אתה רוצה ללוות אותי לחדר שלי, השותפה שלי עובדת היום לילה אז הוא ריק לגמרי" היא אמרה בטון מתחנן ואני הרגשתי דחף לתת לה סטירה.
"לא תודה" הוא אמר בקצרה. "תכננתי לקחת את הילי הביתה".
דון הסתכלה עליו בשוק וגם אני הייתי קצת מופתעת, אבל לטובה. הוא קם מהכיסא ועזר לי לשים את הג'קט שלי. "הולכים?" הוא שאל.
"כן" אמרתי בחיוך ושנינו הלכנו לכיוון היציאה, משאירים את דון המאוכזבת ליד השולחן. עוד יכולתי לשמוע את דניאל אומר לה "אני אשמח ללוות אותך" וכמעט פרצתי בצחוק.
הוסף רשומת תגובה