פרק 33 (פרק ספיישל)
חזרתי לדירה המסריחה שלי מדמם ומושפל. אני לא מבין למה בכלל נסעתי אליה, ידעתי שזה לא ייתן שום דבר, אבל בכל זאת עשיתי את זה.
החבר החדש שלה קיפל אותי לריצפה ובטח גם היה מפוצץ אותי מכות אם היא לא הייתה שם. אני לא מצליח לשכוח איך היא הסתכלה עלי, ברחמים. העדפתי כשהיא הייתה פגועה וכועסת... אבל היא בטח לא העדיפה.
יצאתי למרפסת הקטנה שלי והדלקתי חצי ג'וינט שישב במאפרה ליד המיטה שלי. כשסיימתי אותו הדלקתי סיגריה וחשבתי על כל מה שקרה לפני שפגשתי את הילי.
הגעתי לאילת כי ברחתי מהחיים שלי במרכז. רוב האנשים שכאן מגיעים כי הם בורחים ממשהו. אצלי זה היה משפחה עם יותר מדי ילדים ופחות מדי אבא, אנשים שאני חייב להם כסף ובחורה ששברה לי את הלב. היא הייתה האהבה הראשונה שלי; היא היתה מהממת והיא לא שמה עלי. כל כך אהבתי אותה, אבל זה גם מה שגרם לה לבגוד בי בסוף. בת של זונה.
מאז שנפרדנו לא הפסקתי להחליף בחורות. עוד מישהי שנפלה בקסמים שלי נתנה לי את הבוסט לאגו שהייתי צריך והרגשתי כמו מלך כשהפסקתי לענות לה להודעות. אני בשליטה, אני גורם לה להרגיש חרא ואף אחת לא תגרום לי להרגיש ככה שוב.
הן עברו בעשרות עד שכבר התחלתי לשכוח את הפנים שלהן ואת השמות לפעמים בכלל לא טרחתי לבקש. חלק היו בוכות לי בטלפון, אחרות היו מגיעות לבית שלי ומחכות לי בדלת. הייתה אחת שאפילו איימה שתלך למשטרה ותגיד שאנסתי אותה. הייתי עמוק בבוץ ולא היה לי אכפת. ככה אני רגיל. ששום דבר לא הולך לי וכל עוד יש לי סמים וסקס בחיים הכל יסתדר.
חשבתי שכשאעבור לאילת הכל ישתנה, משנה מקום משנה מזל נכון? אז זהו שלא. מסתבר שכשמשהו רקוב מבפנים הוא נשאר רקוב, לא משנה מה נמצא סביבו. ואני רק נרקבתי יותר ויותר. אני לא זוכר מה זה להיות בן אדם אז בטח שלא בן זוג.
המשכתי עם הבנות, זיינתי לפחות חצי מהמלון שאני עובד בו ועוד כמה במלונות אחרים. התחלתי לצאת עם מיטל כי רציתי משהו יציב בחיים ומישהי שתטפל בי כמו שאמא שלי הייתה עושה; תנקה את הדירה, תקפל לי את הבגדים ותבשל מדי פעם. אני חושב שהיא יודעת שאני בוגד בה, אבל היא מאוהבת בי לגמרי, אז זה לא באמת משנה מה אני אעשה.
אני יודע שאני מתנהג כמו חרא, אף אחד לא צריך להגיד לי את זה. אני יודע בפנים. ביום יום אני צוחק עם כולם, מפלרטט ומחייך, אבל בשעות הקטנות של הלילה, כשאני לא מצליח להירדם, אני יודע שאני רעל. זה למה לא הסכמתי להיכנס עם הילי לקשר בהתחלה. ידעתי שאני אהרוס את זה איכשהו. אני אבגוד או אלך מכות או לא אהיה בן הזוג המושלם שמגיע לה. אני לא משלה את עצמי ולא רציתי להשלות אותה.
בן אדם רגיל לא יבין איך אני מדבר על עצמי בכזה רוגע, איך אני לא מתאבד או משנה את דרכי. אבל מי שעבר משהו בחיים, חטף מכות מאבא שלו או גדל בסביבה הכי חרא שיש בעיר הכי חרא שיש, אולי יבין. אני לא מתרץ, אבל אני גם לא משתנה. חטפתי מספיק מכות מהחיים בשביל להבין שהסיפור שלי לא יגמר באושר ועושר.
הילי הייתה קרן אור קטנה, שונה. אהבתי לדבר איתה. גם אהבתי לשכב איתה, אבל נהניתי לראות אותה מחייכת ומדברת על דברים לא חשובים. היא הכניסה לי קצת רוגע לחיים. גם היא התאהבה בי, כמו הרבה בנות אחרות שפוגשות אותי, אבל לא רציתי שהיא תיפול כמוהן. ניסיתי להרחיק אותה, אבל כל כך נמשכתי אליה שזה היה כמעט בלתי אפשרי. היא כל פעם חזרה.
עד שהיא הפסיקה לחזור.
היא אמרה לי ללכת והפסיקה לדבר איתי. היא מצאה מישהו אחר והמשיכה הלאה.
הבטתי באורות העיר הרחוקים ואז הבטתי למטה, לרחוב שלי. מכולה גדולה של זבל הפיצה ריח חמוץ באוויר וכמה מפנסי הרחוב היו שרופים. חתול רחוב יילל בכעס ורץ לתוך אחת הסימטאות. אלה החיים שלי, בגרסה כזו או אחרת. והם לא הולכים להשתנות.
אני לא יודע למה אני ממשיך לרדוף אחריה. יש לי את מיטל ועוד כמה בנות שיסיחו את דעתי; אני ממש לא צריך את הכאב ראש הזה, אבל אני לא יודע אם אני אעמוד בזה אם היא תצא לי מהחיים.
******************************************************************************************************
בימים הבאים שמרתי מרחק. ראיתי שהיא לא רוצה לדבר איתי וגם לא רציתי להרגיז את יַם, הוא היה בחור טוב. אבל לא התכוונתי לוותר בכזאת קלות.
בערך שבוע אחרי התקרית בדירה של הילי, ראיתי אותה יושבת לבד מול המרינה. היא ישבה בכתם שמש קטן וניסתה להתחמם, בוהה במים ומחפשת דגים. התקרבתי אליה והתיישבתי לידה.
היא לא נראתה שמחה לראות אותי ומשום מה זה העציב אותי.
"היי" אמרתי בשקט, מנסה לגרום לה לשכוח מהבחור האלים שהיה בדירה שלה.
"היי" היא השיבה וחזרה להסתכל במים.
"אני מצטער על אותו יום שבאתי וצעקתי. יצאתי ממש בן זונה" התחלתי, מקווה לגרום לה להתרכך.
"ממממ" היא המהמה.
"פשוט קשה לי עם כל הסיפור. פתאום אנחנו לא מדברים. פתאום את יוצאת עם מישהו אחר..." המשכתי וראיתי שהיא מרימה את ראשה בכעס.
"לך קשה עם כל הסיפור?" היא אמרה בטון קשה. "מה עם זה ששכבנו ובכלל לא ידעתי שיש לך חברה? או זה שאתה שוכב עם עוד חצי מלון?" היא המשיכה בכעס.
שתקתי. ידעתי שהיא צודקת.
"אתה יודע איך אני מרגישה או לפחות הרגשתי. הייתה לך הזדמנות לנסות אבל פישלת ועכשיו זה נגמר. אני לא רוצה להיות איתך בשום קשר" היא אמרה והמילים שלה חתכו בי. אני יודע שהבאתי את זה על עצמי, אבל משום מה התרגלתי שבסוף סולחים לי, אם אני מספיק רוצה.
"אני מצטער הילי" אמרתי. "אני יודע שאני לא טוב לך, זה מה שניסיתי להגיד לך מההתחלה" השפלתי את מבטי ולהפתעתי היא המשיכה לכעוס.
"הבעיה שלך היא שאתה חושב שהעתיד חקוק באבן. שכל מה שקרה לך בחיים עד עכשיו זה מי שאתה חייב להיות. אנשים משתנים, אנשים מתפתחים ומה שהופך אותך ללא טוב זו פשוט העובדה שאתה מתקפל ומוותר לחיים, במקום לנסות. לפני חודש ריחמתי על עצמי, אבל היום אני מרחמת עליך" היא קמה והלכה חזרה למלון והשאירה אותי המום בשלולית השמש שהתחילה להתכסות בעננים.
הוסף רשומת תגובה