צחוק הגורל - משפחה (נקודת מבט עדי)

 

פרק 36 (פרק ספיישל)

הסיגריה כבר הגיעה לסוף ועכשיו אני צריך להחליט אם לסיים אותה ולחזור בחזרה לעבודה או להדליק עוד אחת. ההפסקה שלי כבר נגמרה לפני כמה דקות, אבל על הזין שלי, ממילא כולם מאחרים כאן לכולם.

הדלקתי סיגריה נוספת והעפתי את הבדל הגמור לאזור הפח, אפילו לא הסתכלתי לראות אם הוא נכנס. לקחתי שאיפה עמוקה מהסיגריה החדשה ובהיתי במרינה המסריחה. התחלתי לשקוע בדאגות הרגילות שלי; כמו זה שאני חייב כסף לכמה אנשים במלון ושמיטל קלטה אותי עם איזו מישהי מהשירות חדרים, עד שהכל נקטע כשראיתי את הילי יוצאת בסערה מהמלון. היא אפילו לא הרימה את מבטה וכבר ראיתי את גבה מתרחק ממני אל כיוון תחנת האוטובוס. חשבתי לגשת אליה אבל ידעתי שהיא סתם תנפנף אותי כמו בפעם הקודמת. ראיתי את ליאת מנהלת הקבלה יוצאת אחריה ונושפת בכעס, בוהה בה ומסתובבת חזרה למלון.

מה הולך פה? 

כיביתי את הסיגריה ונכנסתי אחריה אל הדוכס. שמעתי את קולו של אלמוג צועק לי מהמשרד לבוא להחליף אותו להפסקה יחד עם כמה קללות עסיסיות, אבל המשכתי ללכת אחרי ליאת עד שהגעתי למשרדי הקבלה האחוריים. שמעתי את ליאת צועקת בקול את שמה של הילי והבנתי שהיא מדברת בטלפון, אז נשארתי חבוי בצללים והקשבתי.

"כן! פשוט קמה והלכה! אני עדיין בשוק. לפני זה היא בחיים לא אמרה מילה לא במקום ופתאום היא אומרת לי שהיא לא עובדת בסוף השבוע הקרוב?! כן, כן אני יודעת. לא ידעתי מה לעשות, פשוט אמרתי לה שאם היא הולכת עכשיו, אין לה טעם לחזור לעבודה ביום ראשון..." 

קפאתי במקומי, הילי עשתה את כל זה? הילי עזבה את המלון בלי התראה מוקדמת? ליאת המשיכה לצווח בטלפון אבל אני שמעתי מספיק, חזרתי על צעדי ונכנסתי למשרד של הקב"טים כדי להחליף את אלמוג הזועם להפסקה שלו.

"ממש תודה שבאת, בן זונה" הוא ירק לכיווני.

"הילי עזבה את המלון" אמרתי כמו רובוט, עדיין מנסה לעכל.

"מה? אתה בטוח?" אלמוג השיב, הכעס שלו נרגע בשניה. הוא עמד בכניסה של המשרד והמתין לתשובה, אז סיפרתי לו את מה ששמעתי הרגע.

"וואו" הוא נשף לאט, "זה ממש לא מתאים לה".

"אני לא חושב שאנחנו באמת יודעים מה מתאים לה או לא" אמרתי בשקט.

"אתה בטוח לא" הוא השיב לי. "מה אכפת לך בעצם? חשבתי שאתה יוצא עם מיטל ומזיין מהצד את לימור מהספא" הוא אמר, נדמה היה לי ששמעתי ציניות בקולו.

"לא אכפת לי. זה סתם מוזר" החלטתי לא להיכנס לזה, בטח לא איתו. אלמוג היה דלוק לה על התחת מהיום הראשון שהיא הגיעה למלון, אבל הוא בחיים לא עשה צעד בכיוון, אני בספק אם היא בכלל יודעת. עכשיו זה ממילא מאוחר מדי בשבילו. "בישבילנו" המוח שלי תיקן אוטומטית והשתקתי אותו מיד בכעס.

שאר המשמרת עברה חרא, לא הפסקתי לחשוב על זה שאני לא אראה אותה יותר יושבת בחדר אוכל או יושבת ליד המרינה ומנסה לתפוס קצת שמש. בסוף המשמרת החלפתי בגדים והוצאתי את התיק שלי מהארון, נכנסתי למשרד כדי לראות אם יש שם מישהו אבל הוא היה ריק. על השולחן היה את ארגז האבדות והמציאות של המלון. התקרבתי והסתכלתי פנימה, היו שם כל מני שטויות: מטענים, בגדי ים, מצופים, כמה חולצות צבעוניות ואפילו תכשיטים. הבטתי לרגע על מצלמת הביטחון ולקחתי בזריזות כובע מצחיה לבן ששכב בארגז והכנסתי לתיק שלי.

אני לא יודע למה עשיתי את זה, למה גנבתי את הכובע הזה, אבל זה מה שרציתי לעשות.

* * *

שכבתי על המיטה בדירה, מעשן חומר חדש שקניתי ורואה בובספוג בטלוויזיה, משהו שהילי אהבה לעשות בפעמים הבודדות שהיא הייתה נשארת לישון. פתאום קיבלתי הודעה מאח שלי.

אני צריך את העזרה שלך.

שיט. זה בטח לא טוב. אלי היה מסתבך הרבה, אפילו יותר ממני; הוא היה מוכר סמים, מארגן קרבות כלבים וגם היה נותן מכות לאנשים שעשו עליהם חוזה אם היו משלמים לו מספיק. הוא היה בן זונה מסוכן ואני ידעתי את זה, הוא הרי היה אח שלי. ידעתי שעדיף לא לענות להודעה הזו, אבל זה אח שלי והוא צריך אותי, אלוהים יודע שהוא היה שם בשבילי כשהייתי חייב כסף או כשמישהו איים עלי.

איפה אתה? שלחתי לו.

* * *

כשהגעתי לכתובת עם הרכב, אלי חיכה לי על הכביש. הוא צעד במהירות למכונית שלי, מסתיר משהו מתחת למעיל. הוא סימן לי לפתוח את החלון ודחף את ראשו פנימה.

"אח קטן, אני צריך שתעשה לי טובה. קח את זה -" הוא העביר לי משהו כבד עטוף בבד במהירות והביט במעלה הרחוב כדי לראות אם מישהו מגיע. "תשמור לי על זה, אני אבוא לקחת את זה בקרוב".

הורדתי מעט את הבד וראיתי מתכת שחורה ומבריקה. זה היה אקדח.

"מה אתה עושה?!" הוא כמעט צעק. "תסתיר את זה מהר! שאף אחד לא יראה. קח את זה הביתה ותשמור על זה טוב" הוא הוציא את הראש מהחלון והתחיל ללכת לכיוון אחד הבניינים, נעלם מעיני.

הנחתי את החבילה במושב לידי והתחלתי לנהוג חזרה לדירה. אלי לא נתן יותר מדי הסברים, אבל הוא לא היה צריך. ידעתי כבר על מה מדובר. האקדח הזה ירה במישהו, מישהו שאפשר לקשר לאלי. לכן אלי היה צריך להיפטר ממנו לכמה ימים, למקרה שהמשטרה תחליט לחפש בדירה שלו. זה היה הרבה לבקש, אני יודע, אבל הוא אח שלי, בכל זאת משפחה.