מתמרן החלומות - בליינד דייט

פרק 8

אנדי

בחרתי ללבוש ג'ינס כהה והדוק עם סריג בצבע בז' ומגפיים חומים לדייט הערב. נתתי לשערי הבוער ליפול בגלים על גבי ואפילו מרחתי שכבה דקה של מסקרה על הריסים שלי כדי שיראו ארוכים ומסולסלים יותר.

ניסיתי להראות יפה, אבל החשש שלי מפני הערב היה עמוק וצרב בגרוני בכל פעם שניסיתי לבלוע. הרמתי את הפלאפון שלי לפחות חמש פעמים כדי להגיד לקליאו שתבטל את כל העניין - וחמש פעמים שכנעתי את עצמי להניח אותו בחזרה. אני יכולה לצאת עם גברים, אני יכולה לפגוש מישהו טוב, שיעשה אותי מאושרת. לא יכול להיות שאתווכח על העניין עם אמא שלי אבל לא אאמין בזה בעצמי. צעדתי על רצפת העץ הלוך ושוב, מביטה כל כמה דקות בשעון שעל הקיר.

אני מסרבת להפוך להיות האישה הבודדה שהיא רוצה שאהיה. מסרבת להיות כמוה. לא כל הגברים הם כמו אבא שלי. לא כל הגברים עוזבים... נכון, הניסיון האישי שלי עד היום לא היה מוצלח בכלל, בלשון המעטה, אבל זה לא אומר שנידונתי להיות לבד. למה שלא אכיר מישהו שיחלוק איתי את הימים והלילות? לא כל אישה חזקה חייבת להיות לבד נכון?

הטלפון שלי צלצל וקליאו הודיעה לי שהיא מחכה לי למטה. על החיים ועל המוות.

קליאו התנהגה למופת כל הדרך עד למסעדה הקטנה שקבענו בה עם הבנים. חשדתי שהיא מפחדת שאקח את רגליי ואברח ברגע האחרון, לכן היא שמרה על קול שקול וניסתה לדבר איתי על דברים שידעתי שלא עניינו אותה, כמו תוצאות המבחן האחרון בביולוגיה.

"הגענו" היא אמרה והחנתה את הרכב הדובדבני שלה קרוב לכניסה של מבנה קטן ומואר עם דק חיצוני מלא שולחנות וסועדים עליזים.

נשפתי בקול וסלסלתי את שיער באצבעותיי. אולי זה יהיה שונה. אולי הוא יהיה טוב.

התקרבנו לשולחן בקצה המסעדה, זיהיתי שם את ג'ורג'י ולידו ישב בחור נאה ושחום. הם קמו מהכיסאות שלהם כשהתקרבנו וג'ורג'י הציג את הדייט שלי כ"ג'ורדן".

"את נראית נפלא הערב" ג'ורדן חייך אלי חיוך לבן והתיישב מולי, קליאו התיישבה לצידי מול ג'ורג'י ונעצה בי עיניים, מחפשת סימני מצוקה. הרגעתי אותה בהנהון וחזרתי להביט בג'ורדן.

"תודה רבה" אמרתי מובכת. למה אנשים יוצאים לבליינד דייט? זה כל כך מוזר. זה מרגיש כמעט מאולץ לדבר ולהכיר, קצת כמו ראיון עבודה רומנטי. אבל בראיון כמו בראיון...

"אז איפה את לומדת" הוא שאל מיד והתחלתי לספר לו על התואר שלי.

"שם פגשתי את קליאו האמת" הוספתי וחייכתי לכיוונה.

"היה קשה לא לשים לב אליה, עם השיער הזה" קליאו צחקקה לצידי. "היא הייתה כמו תמרור אדום באמצע הכיתה."

ידי קפצו מיד אל שיער והחלו לשחק בגלים האדמוניים.

"הוא באמת מאוד מיוחד" ג'ורדן אמר והנמיך את קולו. "את יפיפייה. את לא יודעת כמה הופתעתי לראות אותך נכנסת ומתקרבת לשולחן שלנו. חשבתי שזו בדיחה".

"בדיחה?" הייתי מבולבלת.

"שיכירו לי בחורה כמוך..." הוא התחיל להגיד והשפלתי את עיני. השיחה קיבלה תפנית שלא אהבתי. לא רציתי לשמוע כמה יפה אני או כמה מושכת אני בעיניו. רק רציתי מישהו לדבר איתו, אולי לצחוק קצת. להרגיש... שלמה. אולי ציפיתי ליותר מדי.

"אז אתה ווטרינר?" שאלתי והפסקתי את גל המחמאות שהרעיף עלי.

"כן" הוא אמר בגאווה. "זאת אומרת, אהיה כשאסיים את השנה הזו".

"זה מקסים בעיני, אני מאוד אוהבת חיות" אמרתי וקיוויתי שמצאתי לנו נושא שיחה משותף. "יש לך בעלי חיים?".

"לא כרגע, לא" הוא אמר והתחיל לספר לי על הלימודים ועל כך שבעל הדירה שלו לא מרשה לו להכניס בעלי חיים לדירה.

האוכל הגיע והמשכנו לדבר, השיחה זרמה למחוזות נעימים יותר, במיוחד כשקליאו וג'ורג'י התערבו והלחץ לנתב אותה ירד מכתפיי. יכולתי להישען לאחור ולחייך בעוד ג'ורג'י וג'ורדן מספרים על התערבות שהייתה להם לפני כמה שנים – מי יכול להחזיק מעמד הכי הרבה זמן בלי להתגלח.

"נראינו כמו אנשי מערות" ג'ורדן צחק ותפח על כתפו של ג'ורג'י. "בסוף הקש ששבר את גב הגמל היה שאף אחת לא הסכימה בכלל להסתכל לכיוון שלנו-"

"טוב הזקן שלך התחיל להריח קצת מוזר-"

"הזקן שלי? לפחות לא מצאתי שם חתיכת פיצה בת שבוע!" ג'ורדן קרא והשניים התפוצצו מצחוק.

אחרי ששילמנו את החשבון והתקדמנו לכיוון היציאה קליאו שילבה את זרועותינו יחד והלכה לאט יותר כך שהבנים היו מלפנינו.

"אז... מה את חושבת?" היא שאלה בקול מתוח.

"הוא נחמד" משכתי בכתפיי, זו הייתה האמת. ג'ורדן עשה רושם של בחור נחמד וג'נטלמן אמיתי. הוא פשוט לא היה מחוספס ואפל וכל כך סקסי ו-

די. הוא הבהיר היטב את הכוונות שלו. ומי שישב מולך דייט שלם עם פוטנציאל להפוך למשהו יותר זה ג'ורדן, לא דמיאן.

"אני ממש שמחה לשמוע את זה!" קליאו אמרה בהתרגשות. הגענו לרכב שלה ונעצרנו.

"האמת היא שאני וג'ורג'י חשבנו להמשיך את הערב ולנסוע לפאב, אתם רוצים להצטרף?" היא שאלה, קולה זומם.

"לא תודה" אמרתי מיד, תוקעת מבט חשדני בקליאו.

"גם אני מעדיף לוותר" ג'ורדן אמר והביט בי.

"אז למה שלא תתני לג'ורדן להסיע אותך הביתה ואני וג'ורג'י נמשיך מכאן? זה יהיה הרבה יותר פשוט לכולם" היא אמרה וקרצה לי מאחורי גבם של הבנים.

"אני אשמח להסיע אותך הביתה" ג'ורדן חייך אלי וקליאו הרימה אלי את אגודלה. הייתי צריכה לראות את זה מגיע. אין לה גבולות.

איפה חנית?" נאנחתי והפניתי את גבי לקליאו, היא עוד תשלם על העניין. בזה אין לי ספק.

"ממש פה" הוא אמר והתחיל להוביל אותי אל שברולט אפורה.

התחלנו לנסוע בדממה אל הדירה שלי. הצטערתי שקליאו וג'ורג'י לא כאן כדי להקליל את האווירה.

"אז... קליאו זורקת אותך הרבה לכרישים ככה?" הוא שאל לבסוף, גורם לי לגחך.

"אפשר להגיד. זו אשמתי בעצם, אני הסכמתי לכל עניין הדייט הזה כשידעתי שזה יגרום לה להתחרפן" השבתי בחיוך.

"אני לא יודע אם לכעוס או להודות לה" הוא אמר וחייך גם הוא.

"אני כבר אכעס עליה, אז אתה יכול להודות לה אם אתה רוצה" המשכתי לחייך.

"אני יכול להודות לך?" הוא שאל לפתע.

"על מה?" שאלתי חזרה, מבולבלת.

"על שהסכמת לצאת איתי"

"א-אין בעד מה" גמגמתי. אהבתי להיות מוחמאת, שלא תבינו אותי לא נכון, אבל הוא רק גרם לי לחוסר נוחות. כאילו הוא... סוגד לי או משהו כזה. לא הצלחתי להרגיש בנוח לידו.

כשהגענו לחנייה מתחת לבניין שלי רציתי רק להיפרד ממנו ולהיכנס כבר פנימה, אבל הוא יצא מהמכונית ופתח לי את הדלת. כמו הג'נטלמן שהוא. מה שגרם למצב מביך במיוחד בו אנחנו עומדים אחד מול השנייה ומביטים באדמה.

"היה לי ממש כיף הערב" הוא אמר כמו שכל הגברים אומרים אחרי דייט בסרטים.

"גם לי" אמרתי ביובש.

הוא התקרב לחבק אותי והנחתי על כתפו את זרועי בגמלוניות. הוא נישק אותי על שתי הלחיים ואז נעצר, בוהה עמוק אל תוך עיני. משהו השתנה בהן, הן נדלקו באש שזיהיתי כתשוקה.

"הוא לא טעה כשאמר שאי אפשר לעמוד בפניך" הוא אמר בקול מחוספס. האופן בו הוא אמר הוא נשמע לי מוכר. קיללתי בתוך תוכי כשהוא החל לעצום את עיניו והתקרב לשפתיי.

"ג'ורדן, זה לא מתאים" אמרתי אבל הוא לא עצר. "ג'ורדן!" קראתי ועיניו נפקחו, בוהות בחלל. הוא נראה כמו בטראנס.

"האחווה תצטרך לסלוח לי, הם יבינו. הם יבינו שלא הייתה לי בר-"

רעש מוזר מהסמטה מאחורינו קטע את הרגע ועורר אותו מהמצב שהיה בו. עיניו התרכזו בי פתאום כאילו הוא רואה אותי לראשונה. הרגשתי הקלה בדיוק לשנייה בה הוא התרחק ממני כשנזכרתי ביצור שראיתי ממש כמה צעדים מכאן, באותה סמטה בדיוק. גוש קרח החליק במורד גרוני והתמקם בבטני.

ג'ורדן הביט בי במבט מסוקרן. "ממה את מפחדת?" הוא שאל בקלילות.

"מי אלה האחווה?" שאלתי אותו ומבטו התקשה.

"על מה את מדברת?"

"אמרת שהאחווה תצטרך לסלוח לך, ממש לפני כמה רגעים" אמרתי ושילבתי את ידי על חזי.

"לא אני לא" הוא התעקש. הוא התקרב אלי יותר וחששתי שינסה שוב לנשק אותי, אבל הוא אחז בזרועותיי בכוח.

"אולי את כבר עייפה" הוא אמר לאט, עיניו לא זזות מעיני. "כדאי שאעלה אותך הביתה". הוא החל למשוך אותי לכיוון הבניין כשרעש נוסף נשמע מהסמטה, חזק יותר. כאילו משהו גדול מתנועע שם, משחר לטרף.

השתחררתי במהירות מאחיזתו של ג'ורדן והתחלתי ללכת לכיוון הבניין שלי.

"אני אדבר איתך מחר!" הוא קרא מאחורי גבי. לא הסתובבתי.

ברגע שסגרתי את הדלת מאחורי ונעלתי אותה היטב, התמוטטתי על הספה ועיכלתי את הערב המשונה הזה. עכשיו כבר ידעתי כי הדברים שג'ורדן אמר הזכירו לי את שיחת הטלפון של דמיאן לפני כמה ימים בסלון שלי. גם הוא הזכיר איזו אחווה, למרות שאז חשבתי שמדובר במועדון כדורגל או מועדון מעריצים של שר הטבעות – אבל עכשיו זה היה נראה לי מוזר ששמעתי את אותה מילה משונה פעמיים באותו שבוע. וגם ההוא שג'ורדן דיבר עליו. כמו דמיאן, גם ג'ורדן אמר את המילה ביראה כזו, כמעט פחד. זה לא יכול להיות צירוף מקרים, נכון?

ישבתי שם אולי רבע שעה מתחבטת עם עצמי כשלבסוף הגעתי להחלטה. הרמתי את הפלאפון שלי והתחלתי לדפדף באנשי הקשר, עד שמצאתי את שמו של דמיאן. לחצתי על חייגן הטלפון והמתנתי.