פרק 38
"אני צריך שתגיעי לתחנת המשטרה" עדי אמר בבהילות. "את היחידה שאני מכיר בעיר שתוכל לעזור לי"."מה עם מיטל?" לחשתי בכעס, מתחילה להתעורר.
"היא לא מוכנה לדבר איתי" שמעתי אותו מודה אחרי כמה שניות.
"אז למה שאני אדבר איתך?" שאלתי, מוכנה לנתק לו בפנים.
"אני..." הוא התחיל וקולו נישבר. "אין לי כאן אף אחד, אני אשאר במאסר ואכנס לכלא אם לא תעזרי לי" הייאוש הדהד בקולו.
"בסדר, אני אגיע"
עזבתי בשקט את הדירה, מקווה שיַם לא ישים לב שנעלמתי עד שאחזור.
אחרי חצי שעה כבר עמדתי מול דלפק ארוך ואמרתי לשוטרת מבוגרת את שמו. היא הובילה אותי לחדר קטן עם כיסא ושולחן ואמרה לי שמיד תשוב.
דמיינתי שאדבר עם עדי דרך טלפון כזה כמו של פעם מול חלון שקוף, כמו בסרטים. או שהוא יחכה לי מאחורי תא מעצר עם סורגי ברזל עבים. אבל זה היה סתם חדר עם צבע מתקלף ומנורה מלוכלכת.
כעבור מספר דקות עדי נכנס לחדר בליווי שוטר מקריח, הוא לא היה אזוק, מה שכנראה היה סימן טוב. או לפחות ככה קיוויתי. הוא היה נראה רזה יותר משזכרתי, אבל הוא נכנס לחדר עם גב זקוף ומבט גאה. אני לא אשקר שריחמתי עליו, למרות כל מה שהוא העביר אותי.
"תודה שבאת" הוא אמר והתיישב מולי על אחד מכיסאות הברזל. השוטר נשאר עומד בפינת החדר ואמר "יש לך עשר דקות".
"לא השארת לי ממש ברירה" אמרתי, שמץ של קרירות בקולי. עדי התעלם מכך וסיפר לי שמצאו ברכב שלו אקדח, העיניים שלי נפערו באימה, אבל זה לא היה החלק הכי גרוע. החלק הכי גרוע הוא שלאחר בדיקה, הסתבר שהאקדח הזה הרג מישהו ועדי היה עכשיו בצרות רציניות.
"את מי הרגת?" שאלתי בלחישה מעט היסטרית, מביטה בזהירות אל השוטר שעמד בפינת החדר.
"לא הרגתי אף אחד!" הוא התגונן. "האקדח הזה שייך לאחי, הוא ביקש שאשמור לו עליו".
"אתה מצפה שיאמינו לך?"
"לא, ואני גם לא מתכוון לספר" הוא אמר ונישען אחורנית, משלב את ידיו.
"מה?" שאלתי בתדהמה, "למה לא? עוד יחשבו שאתה רוצח!".
"אני לא יכול להפיל ככה את אחי" הוא אמר והביט עמוק לתוך עיני. הרגשתי דגדוג קטן שהזכיר לי נשכחות, אבל התעלמתי ממנו והמשכתי.
"עדי, אני מבינה שהוא אח שלך, אבל הוא עשה פשע ואתה עומד לשלם עליו. אתה באמת מוכן לשבת בכלא בשבילו?" שאלתי, מקווה שהוא יבין מה עומד כאן על הפרק.
"אני לא מלשין" הוא אמר בעקשנות. "אין לי ברירה, הוא אח שלי".
"כבר אמרת את זה וכן, יש לך ברירה. אתה לא חייב להמשיך במסלול ההרסני הזה, תשחרר, צא מזה!" כאן כבר התחלתי מעט להרים את קולי, הוא לא רואה מה הוא עושה? למה הוא נחוש כל כך להרוס לעצמו את החיים? ולמה הוא בטוח שאין לו ברירה?
"מספיק" הוא אמר בקול חד. "לא קראתי לך לפה כדי שתטיפי לי. אני צריך שתעזרי לי למצוא עורך דין טוב ושתנסי ליצור קשר עם אלי, אולי הוא יצליח להוציא אותי מהמצב הזה" הוא אמר ורכן מעט לכיווני.
כעס התחיל לבעבע בי. הבחור הזה, שפגע בי אין ספור פעמים, קרא לי לתחנת משטרה באמצע הלילה בגלל שמצאו אצלו ברכב אקדח שהרג מישהו, והוא מעז להגיד לי לא להטיף לו?! נשמתי נשימה עמוקה וניסיתי להירגע לפני שאענה לו. אני לא כאן כדי לתקן אותו, אני אעשה את מה שביקש, אחזור הביתה ואחסום את המספר שלו אחת ולתמיד.
"אתה ממשיך במסלול מסוכן שעוד יביא אותך לכלא" אמרתי בקול שקט. "אני אצור קשר עם עורך דין עבורך ואתפוס את אלי, אבל כאן זה נגמר. אני לא רוצה שתיצור איתי קשר יותר. הוצאתי אותך מהחיים שלי מסיבה מסוימת ואני רואה היום שצדקתי, אתה נחוש בדעתך להרוס את עצמך ואת כל מי שסביבך".
הוא הביט בי בשתיקה. אולי הוא כעס. אולי הוא נעלב. אולי הוא ידע שאני צודקת, בכל מקרה שלפתי את הטלפון שלי והתחלתי לחפש עורך דין באינטרנט. בחרתי אחד עם הרבה ביקורות טובות, לא שאלתי את עדי בכלל מה התקציב שלו, וכתבתי את המספר שלו על נייר. לאחר מכן חייגתי למספר שעדי דקלם לי וחיכיתי, מאזינה לצליל החיוג ומתפללת שלא יהיה מענה. ממש לפני שניתקתי את השיחה, ענה לי קול מחוספס.
"מה?" הוא אמר כמעט בכעס.
"שלום, אלי?" שאלתי בנימוס.
"מי שואל?" הוא אמר בקול חשדני.
"קוראים לי הילי, אני מכירה את אחיך עדי. הוא ביקש ממני ליצור איתך קשר" אמרתי, מגלגלת את עיני לעדי שישב במתח על כיסא המתכת.
"מה הזין הזה רוצה?" הוא אמר והכניס אותי מעט להלם. הבטתי בעדי ברחמים גוברים ואמרתי "הוא זקוק לעזרתך, הוא נעצר עם אקדח שהיה מעורב ברצח ברכב שלו-"
"תשתקי!" הוא צעק לפתע ואני נרתעתי והרחקתי את המכשיר מהאוזן שלי.
"תגידי לבן זונה הזה שישתוק ולא יגיד מילה ולא ייתן את המספר שלי שוב לאף אחד! אחרת אני יהרוג אותו!" הוא המשיך לצרוח, אז החלטתי לנתק. עדי הביט בי במתח ואני רק אמרתי "הוא לא רוצה שום קשר אליך והוא ביקש שלא תטריד אותו יותר" חסכתי ממנו את כל הקללות שאלי השתמש בהם ונתתי לו את הנייר עם מספר הטלפון של עורך הדין.
"אני מציעה שתיצור איתו קשר בבוקר, הוא הסיכוי היחיד שלך" אמרתי בשקט והשפלתי את עיני. לפתע הרגשתי את היד שלו על שלי, שולחת זרם בכל גופי.
"הילי... תודה, אני רק רוצה שתדעי שאני מצטער ו-" אבל לא נתתי לו לסיים. קמתי ממקומי, כבר הרגשתי בחילה. הצללים מפעם התחילו להזדחל בחזרה אל העולם המואר שיצרתי לעצמי והוא היה אחראי על השינוי הזה. ברגע ששמעתי את הקול שלו בצד השני של הטלפון, חזרתי חודשים אחורה, אל הזמנים שכל מה שרציתי היה שהוא יבחר בי ויגרום לי להרגיש מספיק. ועכשיו הוא ישב מלפני, בלי אף אחד חוץ מהבחורה שהוא לא רצה.
"אני אתן לך עצה אחרונה, אני יודעת שאתה לא רוצה אותה, אבל אולי יום אחד תמצא אותה שימושית" נאנחתי והתקדמתי אל עבר הדלת. "הרעל הזה שנמצא בחיים שלך מאז שאתה זוכר את עצמך – הוא לא שייך לשם, זה לא הגורל שלך, זה האתגר שאתה צריך להתגבר עליו. תוציא את כל הדברים הרעים, גם אם זה אומר כל מה שאתה מכיר, ותבנה משהו חדש, משהו טוב. אחרת, אני מצטערת להגיד, אתה תמצא את עצמך בנקודת אל חזור וכל הרע הזה שמקיף אותך יהפוך להיות מי שאתה" הבטתי בו פעם אחרונה ויצאתי מהדלת בלי להביט שוב לאחור.
הוסף רשומת תגובה