פרק 2
כשסיפרתי לאמא שאני רוצה לעזוב היא אמרה שהיא שמחה ושזה בדיוק מה שאני צריך לעשות, אבל מאחורי החיוך זיהיתי קצת חשש. ראיתי שהיא רוצה להגיד לי להישאר, אבל שהמוח האימהי שלה משכנע את עצמו שזה הצעד הנכון עבורי. היא לא רצתה לאכזב אותי, היא רצתה לתמוך בי בהכל, כמו שהיא עשתה רוב החיים שלי, והמעבר למרכז לא היה שונה."איפה תתדלק?" אבא שלי זרק ממושבו על הכורסה, מביט בי כאילו מחירי דלק של פחות 17% אמורים להשאיר אותי כאן.
"אני אמצא תחנת דלק טובה אבא, אל תדאג" אמרתי לו והוא החזיר את מבטו לערוץ WILD, בדיוק כדי לראות זברה חסרת מזל נתפסת במלתעותיו של תנין רעב כאשר היא רכנה לשתות מים מהאגם בו הוא התחבא. "אואה, ככה זה בחיים איתן" הוא אמר לטלוויזיה "אם תשתה ממים שיש בהם תנינים, יקפוץ עליך תנין".
"אני אזכור את זה אבא" אמרתי לו והוא המהם, בוהה בתנין זולל את השלל שתפס.
"מתי רצית לעבור?" אמא שאלה, מתעלמת מאבי.
"כבר התחלתי לחפש, יש כמה דירות מגניבות, חלק עם שותפים והן הרבה יותר זולות" אמרתי לה. הרעיון לחלוק דירה עם כמה אנשים שאני לא מכיר לא הכי קסמה לי, אבל להוציא מעל 3,000 שקל על דירה בחודש קסמה לי אפילו פחות. "אם אצליח לסגור על אחת, אני אוכל לעבור כבר שבוע הבא".
"שבוע הבא?" אמא אמרה בדאגה וכשתפסה את עצמה דואגת במקום תומכת, חייכה בפתאומיות ואמרה "איזה יופי, זה כל כך קרוב".
* * *
"הלו"
"שלום, אני מדבר עם תומר?"
"וואלה אני מקווה שכן"
"ראיתי שפרסמת בפייסבוק שאתה מחפש שותף לדירה"
"אממ"
"מה?"
"האמת אני מעדיף שותפה"
"אתם דירה של 4 גברים, איזו בחורה תרצה להיכנס לגור אצלכם?"
"אחת זורמת" שמעתי צחקוקים מעברו השני של הקו ונאנחתי, זו כבר השיחה ההזויה השלישית שלקחתי בה חלק. אמרתי ביי לתומר והתקשרתי למספר הבא.
"כן?" שמעתי אחרי מספר צלצולים.
"אני מדבר עם קובי?" שאלתי מעט בחשש, לא התחשק לי שעוד מישהו ישאל אותי היום מה הריח שלי.
"מי שואל?" הוא אמר בחשדנות.
"איתן, פרסמת שאתה מחפש שותף בדירה?" סוג של אמרתי-שאלתי. יופי, אחלה דרך להראות אסרטיביות, חשבתי לעצמי בתסכול.
"אה אוקי! כן, אתה רוצה לבוא לראות את הדירה?" הוא שאל, הרבה יותר חברותי.
"האמת שהתמונות מספיקות לי, אני פשוט מגיע מאילת וזה קצת בעייתי לי –"
"אילת?" הוא קטע אותי. "למה אתה רוצה לעבור לחור תחת הזה אם אתה גר באילת?". הופתעתי מהתגובה שלו והלא התכוונתי לפתוח בפני מישהו שאני לא מכיר את ההארה שחוויתי בחניון של הקניון.
"סתם מחפש לשנות נוף" אמרתי.
"טוב אתה נשמע לי אחלה, אבל אני חייב לשאול; אתה לא איזה הזוי כן? כי תנסה להיכנס אלי בלילה לחדר ולצלם אותי ישן, אני אפוצץ אותך מכות ואעיף אותך מהדירה" הוא אמר, ולא ידעתי אם הוא רציני או צוחק.
"אממ לא, לא אני לא הזוי" אמרתי לבסוף, מתפלא שכמה שהשיחה הזו מוזרה, היא ממש לא השיחה הכי מוזרה שעשיתי היום.
"אוקי מעולה, אתה נשמע לי בחור אמין" הוא אמר וגרם לי לתהות איך נשמע בחור אמין. "אז אתה יכול לבוא. השכירות היא 1,500 לא כולל הוצאות ואנחנו שולשה בדירה, כולל אותך אני מתכוון".
"אוקי, מתי התאריך כניסה לדירה?"
"מתי שאתה רוצה" קובי השיב. "הבחור שפה לא שילם כבר כמה שבועות כלום, אז ברגע שאתה אומר לי אני מעיף אותו".
"אה... אוקי" אמרתי "אז אני אסמס לך" באמת רציתי לסיים כבר את השיחה. לא ידעתי איך אני מרגיש עם זה שהולכים להעיף מישהו מהדירה בשביל שאני אוכל להיכנס אליה, אבל השתדלתי לא לחשוב על זה יותר מדי.
החלטתי שאעבור לדירה כבר ביום ראשון הקרוב, אז ארזתי את הדברים שלי, ניסיתי להרגיע את אמא שלי שהתעקשה שהיא ממש שמחה שאני עובר, למרות שהיא נראתה כאילו היא עומדת לבכות וישבתי עם אבא שלי לראות טלוויזיה, ידעתי שזו הדרך שלו להיפרד ממני.
אחרי שהתפטרתי מהעבודה עם הודעת וואטסאפ של "אני לא מגיע יותר לעבודה" לגידי, כבר הייתי על אוטובוס חצות לתל אביב. אמא ניסתה לדחוף לי כמה קופסאות אוכל איתי, אבל אמרתי לה שעד שאגיע הכל כבר יתקלקל. כשיצאנו מגבולות העיר, ההתרגשות שלי החלה להתגבר והתקשיתי להירדם. הכל הולך להשתנות עכשיו.
הוסף רשומת תגובה