יותר מדי יוצאים מן הכלל שהפכתי לכלל
"מה עם כל מה שהבטחת?" שאלתי אותו, מנסה למנוע את הרעד שהחל לעלות בקולי.
"לא הבטחתי שום דבר, אמרתי שאין לי מה להציע לך" הוא השיב, מסתכל אל הנוף שהתפרש מולנו על גג המלון. המרינה ניבטה אלי והעלתה ריח של ריקבון באפי, יכולתי לראות את הגלגל הצבעוני בטיילת, הדבר הכי קרוב לגלגל ענק שאפשר למצוא באילת. כמעט סיימתי משמרת ועלינו לכאן כדי לדבר על הלילה הקודם, בוא חצינו לראשונה את קו הידידות הרעועה עם משיכה נסתרת ומלאת פלירטוטים.
"אז למה אמרת שאתה אוהב אותי? למה התנהגת כאילו אני שונה מכולן?" התעקשתי, אם כי בתוך תוכי ידעתי שזה לא נכון להכריח מישהו אל תוך מערכת יחסים. אבל רציתי תשובות. רציתי להבין למה המצב מתדרדר כשהוא אמור להשתפר.
"אני באמת אוהב אותך" הוא אמר והתרחק ממני. "אבל אני לא יכול להיות איתך, את יודעת שאני לא יכול".
הבטתי עליו, מרגישה מגוחכת יותר משאי פעם הרגשתי. הייתי צריכה לדעת. הייתי צריכה לראות את מה שעמד לי מול הפרצוף. אבל בכל זאת נתתי לו להיכנס, והפכתי לבחורה המאה ואחת שקנתה את השקרים שלו.
"פשוט תתרחק ממני" אמרתי לו, מנגבת דמעות חמות בהיסח הדעת. הוא הסתכל עלי חצוי ולבסוף התקדם לכיוון היציאה מהגג והשאיר אותי לבד. הסתכלתי על הנוף סביבי שהחל להחשיך, על כל הזוגות והמשפחות המאושרות על פני השטח שהגיעו לחופשה באילת וניסו לקנות כמה שיותר דברים ללא מע"מ, כאילו שזה מה שימלא את החור שלהם בחיים. הגעתי לכאן רק לפני שלושה חודשים וכבר הפכתי לחלק מההמון הציני שעובד במלונות ומתייחס לאורחים שמגיעים לכאן כאל יצור מזן אחר, טיפש יותר, מדושן מדי.
את אביתר פגשתי בימים הראשונים שלי במלון, הוא היה כובש והיה לו סיפור עצוב, משהו שלא יכולתי לעמוד בפניו. הוא הגיע מלוד, עיר עם מעט מאוד הזדמנויות, ואת אבא שלא פגש רק בפעמים הבודדות שהוא היה צריך כסף מאמא שלו. אולי זה כי הגעתי ממקום שעטפו אותי מכל הכיוונים בביטחון ושמרו עלי מכל משמר או אולי משום שכף רגלי מעולם לא דרכה באזורים מעוטי יכולת, אבל תמיד נמשכתי לטיפוסים כאלה כמו עש אל אש. וכמו העש, תמיד נכוויתי בסוף.
אבל הפעם זה היה שונה. הרגשתי שהפעם הגזמתי. אני כבר לא נערה שנופלת ברשת של בחור לא נכון, הפכתי לטיפוס בעצמי, טיפוס שבוחר במה שלא טוב לו. לפעמים גם ביודעין.
לקחתי את התיק שלי ועשיתי את דרכי ליציאה מהמלון. החתמתי את כרטיס העובד שלי בסיום המשמרת והספקתי להגיע לאוטובוס שייקח אותי למגורי העובדים. כל הנסיעה חשבתי על מה שאביתר אמר לי. הוא באמת לא הבטיח לי כלום, הוא אמר לי שהוא דפוק, שהוא לא מתחייב. אבל בגלל היהירות שלי והדחף הבלתי נסבל להיות שונה, נכנסתי איתו למיטה בהרגשה שאני עומדת לשנות אותו. שאני הקלף משנה כיוון שלו ושבעוד שנה מהיום אנחנו נגור ביחד בדירה משלנו ונזכר בתקופה בה הוא הרגיש אבוד, עד שהוא מצא אותי. כנראה שאנשים לא מתנהגים לפי התסריט ההוליוודי שכתבתי לעצמי בראש, חשבתי לעצמי מתוסכלת.
כשנכנסתי לדירת החדר הישנה שלי, אורטל, השותפה שלי, כבר הייתה על המיטה וגלגלה לעצמה פייסל.
"מה קורה?" היא שאלה בלי להסיר את עיניה מהנייר הדקיק אותו היא ניסתה להדק סביב החומר שקנתה לפני כמה ימים מבחור רוסי אחד שפגש אותה בהמשך הרחוב. מבלי לחכות לתשובה היא המשיכה "בא לך להזמין פיצה?".
"למה לא" אמרתי ונשכבתי בכבדות על המיטה שלי. כל החדר היה מלא בנעלים, בגדים וחגורות. כולם שייכים לאורטל. כבר הפסקתי להעיר לה על הבלגן שלה, כי זה ממילא לא היה עוזר.
"אני צריכה שתשימי עלי כסף כי כבר סוף חודש, בעשירי אני אחזיר לך" היא אמרה. זה תמיד היה הסיפור עם כל הצעירים שעבדו במלון, הם חיו מעשירי לחודש לעשירי לחודש. מעטים היו אלו שהצליחו לחסוך.
"בסדר" נאנחתי ולקחתי ממנה את הפייסל המוכן שהציעה לי. הוא כבר היה דלוק, כאות תודה לפיצה שהיא מזמינה על חשבוני ללא ספק.
לקחתי כמה שאיפות עמוקות, זוכרת להשאיר את העשן כמה שניות בריאות כמו שאמרו לי ("אחרת זה פחות משפיע") ונושפת באיטיות. כבר לא השתעלתי כמו פעם והתחלתי להרגיש נמנום נעים וחסר דאגות משתלט על גופי. החזרתי לאורטל את הפייסל ויצאתי למרפסת שלנו, אחד הדברים הטובים היחידים שהיו בדירה הזו; הייתה מרפסת גדולה שהשקיפה אל המדבר. בחושך לא יכולתי לראות בבירור את הגבעות החוליות והבלתי נגמרות, אבל ידעתי שהן שם.
מחשבות על אביתר ניסו לפלס את דרכן שוב אל מוחי, אבל העננים הכבדים שהופיעו מהפייסל והרדימו אותי שמרו עליהן הרחק מהתודעה שלי. זה דווקא נחמד, חשבתי לעצמי. לשלוט ברגשות שלי ולמנוע מאותן מחשבות רעות להגיע אלי, כמו סוג של חומת מגן שעשויה מקאנביס.
ובמשך תקופה זה באמת מה שעזר לי לעבור את היום ולראות את אביתר כל יום בעבודה, מדבר עם כל מיני בנות חדשות ומנסה להפיל אותן ברשת שלו.
הוא היה בחור נאה, כריזמטי. הוא ידע להשיג את מה שהוא רוצה. הוא לא היה בחור טוב שהחיים התאכזרו אליו, הוא פשוט היה זאב שצריך להיזהר ממנו. ואני לא ראיתי את זה, כי ראיתי יותר מדי סרטים, יותר מדי יוצאים מן הכלל שהפכתי לכלל.
אחרי כמה שבועות של שגרה מבולבלת, סמים (קלים) וירידה במשקל, הרגשתי שהגעתי לתחתית. אביתר היה מבקר את מיטתי בימים הגרועים ביותר שלי, שהרגשתי לבד ולא שווה דבר. הוא היה דופק בדלת והייתי נותנת לו להיכנס, ללב ולמיטה שלי וכשהיה עוזב קיוויתי כל פעם מחדש שאולי הפעם זה יהיה שונה. לא ראיתי שכל פעם ששכבנו הוא העריך אותי פחות וסירבתי להכיר בעובדה שהוא התחיל לצאת עם מישהי במלון. אני לא חושבת ששנאתי מישהו כמו ששנאתי אותה. היא הייתה יפה, עם תלתלים חומים וארוכים וגוף חטוב. היא כל הזמן חייכה וכל פעם שהיא עברה ליידי הרגשתי אגרוף מתהדק בבטני. וזו הייתה המציאות שלי במשך תקופה.
הייתי רוצה להגיד שיצאתי מזה לבד. שאמרתי לאביתר מה אני חושבת עליו והוצאתי מהחיים שלי את כל הרעל שהציף אותם. אבל זו לא תהיה האמת.
היום בו הכל השתנה היה נראה כמו עוד יום רגיל. הוא הגיע לעבוד במלון במקרה, כי הוא הכיר את אחד המנהלים מאז שהיה ילד. לא ייחסתי לו יותר מדי חשיבות בהתחלה, הוא אפילו לא ממש היה הטעם שלי וגם הייתי שקועה מדי באביתר ובתקוות השווא שלי מכדי לראות אותו. אבל התערבות הגורל הביאה אותו אלי וגרמה לנו להתחיל לדבר. אני עדיין הייתי שבורה, רזה וחסרת כיוון, אבל הוא ראה משהו שאפילו אני לא ראיתי.
כשנפגשנו נכנסתי איתו ישר למיטה. ככה הייתי רגילה. ככה חשבתי שהוא ירצה אותי. זה מה שחשבתי שאני שווה. במקום להתייחס אלי כאל משהו שבור וחד פעמי כדי לספק את היצרים, הוא הזמין אותי לגלידה.
הוא גרם לי להתרגש ובכל פעם שציפיתי שיאכזב אותי, הוא התעלה על עצמו וקיים את מה שהבטיח. הוא עשה הכל נכון, הוא אתגר אותי והוא לא התרשם מהגישה שלי לסקס. זה כבר לא היה נשק או כלי כדי שלא יעזבו אותי, זה פשוט היה כיף.
הוא דחף אותי למעלה, עודד אותי להתפטר מהעבודה ולעשות משהו שאני באמת אוהבת. הוא האמין בי, גם כשאני לא והוא הפך אותי לחזקה ומאושרת.
עד היום, בכל לילה אני צופה בו ישן ותוהה מה היה קורה אם. אם הוא לא היה מגיע לעבוד במלון. אם הוא לא היה מזמין אותי לגלידה ההיא. אם הוא היה מוותר עלי כמו שוויתרתי על עצמי.
הדברים הרעים שקרו לי פתאום היו שווים את זה, כי הם הובילו אותי למקום שאני נמצאת בו היום. מוקפת באהבה והזדמנויות, מצפה לעתיד ולמה שעומד לקרות.
היום אני מאושרת.
הוסף רשומת תגובה