מתמרן החלומות - טיפוס של סקס בשירותים

 

פרק 3


אנדי

הטיילת של ניו דאגון, העיר בה נולדתי וגדלתי, הייתה מרוצפת לאורך רצועת חוף ארוכה. בין חנויות ומסעדות שונות היה ממוקם אחד המועדונים היוקרתיים ביותר של העיר, "לה בלאנש", במרחק של מטרים ספורים מקו המים.

התור בכניסה היה ארוך, אם כי בטח בסוף השבוע הוא כפול באורכו. התכוונתי לעמוד בסופו ולחכות לתורי מאוחרי קבוצת אנשים ססגונית, אבל קליאו פשוט שילבה את זרועה בזרועי ומשכה אותי לכיוון ראש התור. הצצתי במבוכה סביבי, כמעט מתנצלת בפני אותם פרצופים כועסים שעקפנו. בכניסה למועדון עמד גבר גבוה עם תספורת צבאית קצוצה, אוזניה שקופה וחליפה שחורה. קליאו פשוט חייכה אליו חיוך גדול והציגה את תעודת הזהות שלה. הסלקטור הציץ בכרטיס, הנהן ונתן לנו לעבור.

די היה בשם המשפחה של קליאו כדי לתת לנו להיכנס. האחים שלה ביקרו במועדון הזה כמעט כל סוף שבוע ואני די בטוחה שהם הכירו את הבעלים.

עברנו בדלת והפעימות החלושות ששמעתי מבחוץ התחזקו והפכו למוסיקה קופצנית. האורות הבהבו בסגול ולבן וחשפו לפחות מאתיים אנשים על רחבת ריקודים מרוצפת. במרכזה היה ניתן לראות בר משקאות עגול מעץ ומואר בצהוב.

קליאו החלה לקפץ בהתרגשות לצידי, מושכת אותי לעומק המועדון ומתחילה לזוז בחושניות לצלילים הפועמים. אפילו אני התחלתי להרגיש צורך לזוז בהתאם לקצב ובכלל לא אהבתי לרקוד.

התור בבר לא היה ארוך ומהר מאוד מצאנו את עצמנו עם כוסות גבוהות של קוקטייל צונן ומתקתק.

"הריצפה דביקה?" קליאו צחקה בקול ולגמה מהמשקה שלה.

"לא" הודיתי בחיוך, אולי אצליח ליהנות הלילה.

"כמו שהובטח" היא התקדמה וחשפה בפני מתחם אחמ"ים סגור מלא ספות לבנות ושולחנות זכוכית. היא הציגה לשומר משהו בפלאפון שלה וזה שלף חותמת והחתים את הזרועות שלנו.

התיישבנו על אחת הספות הלבנות והבטתי סביבי. רוב המתחם היה ריק, זיהיתי זוג צעיר שהתנשק בלהט כמה מטרים לידינו. הבחורה ישבה על בירכיו של הגבר והניחה את ידה על החזה שלו. הוא נצמד לצווארה ושלח את ידו מתחת לשמלה שלה. הפניתי מיד את ראשי חזרה אל קליאו, מובכת. קליאו סקרה את מבטי ואז את הזוג וחייכה.

"אולי גם את תמצאי איזה בחור חמוד הלילה" היא אמרה. היא כבר לא הייתה צריכה לצעוק, היות והמוסיקה הייתה מעט חלשה יותר באזור הזה.

"גם אם הייתי רוצה למצוא מישהו – ואני לא אומרת שאני רוצה" אמרתי לגמתי מהמשקה שלי. "לא הייתי מחפשת במקום כזה".

"למה לא? יש כאן מלא חתיכים" היא השיבה והחוותה בראשה אל רחבת הריקודים.

"כי לזרום עם מישהו במסיבה לא בדיוק משדר 'אני מחפשת מערכת יחסים רצינית' נכון?" שאלתי וגלגלתי את עיני.

"אבל את לא מחפשת מערכת יחסים רצינית!" היא צחקה.

"אבל אני גם לא מחפשת סטוץ ללילה אחד"

"אז מה את כן מחפשת?" היא כיווצה את גבותיה המשורטטות ושפתיה התהדקו מסביב לקש הוורוד.

"שום דבר" נאנחתי. "אני אוהבת את החיים שלי ככה. לבד".

קליאו גלגלה את עיניה. "טוב. בואי נלך לרקוד קצת" היא אמרה. עשינו את השיחה הזו כבר אלף פעמים. שמחתי שקליאו כבר לא מנסה להתווכח ולשטח בפני את הטיעונים שלה. היא יודעת על מערכות היחסים המעטות שהיו לי ואיך הן נגמרו.

התרוממנו כדי להצטרף לרוקדים על הרחבה כשראיתי אותו לראשונה.

הוא היה נראה שונה מכל גבר אחר במועדון. הוא היה נאה, שיערו כהה וגבותיו מסוככות על עיניו ויוצרות מראה מסתורי. שפתיו המלאות נראו גם מרחוק. אבל לא המראה שלו היה מה שסיקרן אותי כל כך, אלא האופן בו הנוכחות שלו פשוט משכה את תשומת הלב. הסתכלתי סביב וראיתי את מבטיהן של כל הנשים (וחלק מהגברים) במקום מופנים אל הגבר הזה שחצה את החלל האפלולי והתיישב כמה מטרים ממני ומקליאו, על אחת הספות הלבנות במתחם האח"מים. הוא אפילו לא היה צריך להראות את הפלאפון שלו כמו קליאו, הוא פשוט אמר משהו לשומר ונכנס. הוא כנראה אח"מ אמיתי.

הזוג המתמזמז עצר את פעילותו והבחורה הביטה בגבר הנאה, בעוד הבחור עליו היא ישבה ניסה לזכות שוב בתשומת הלב שלה.

"טוב..." אמרתי וקליאו כאילו נעורה לחיים.

"כן. בואי נלך" היא אמרה בהיסח הדעת ויצאנו ממתחם האח"מים.

עד שהגענו לרחבת הריקודים הבחור הנאה התמוגג ברעש המוסיקה והאלכוהול שהתערבב בדם וחימם אותי מבפנים. סיימתי את כוס המשקה שלי והנחתי אותה על שולחן צד. חייכתי והתחלתי להשתחרר, נותנת לקליאו למשוך אותי בין כל האנשים הרוקדים. התחלנו לנוע עם המוזיקה ולכמה רגעים, לא היה דבר מלבד המוזיקה והתחושה המשכרת שזרמה בי.

הכל נישכח; המבחנים, הדאגות, שכר הדירה ואמא שלי, כולם התפוגגו בענן של שיכרון חושים ומוסיקה מחרישת אוזניים. נעתי בהתאמה לקצב, קליאו מולי אבודה בתחושת שכרון חושים משלה. זזנו ורקדנו, זיעה החלה לזלוג על גבי מתחת לגופייה הצמודה שלבשתי.

השיר התחלף והתחלנו לקפץ בקצב חדש כשלפתע הרגשתי יד מונחת בשקע של גבי התחתון. פקחתי את עיני וראיתי בחור שזוף עם שיער גלי מחייך ורוקד לצידי, הוא ניראה כאילו חסר לו ים ברקע וגלשן ביד. מולו היה בחור עם שיער בלונדיני קצר וכתפיים רחבות שהזכיר לי את קפטן נבחרת הפוטבול בתיכון שלי.

"היי" הוא חייך והתקרב אלי, ריח חזק של בושם עטף אותי ולכמה רגעים לא יכולתי להריח דבר חוץ ממנו. הוא נצמד אלי והחל לרקוד איתי, בעוד חברו התחיל לרקוד עם קליאו, שנראתה די מרוצה מכל העניין. הבטתי בה והיא משכה בכתפייה בחיוך כאילו אומרת "למה ציפית? שתי בחורות יפות כמונו רוקדות לבד".

"אני חולה על ג'ינג'יות" הוא אמר לי באוזן ונשם עלי בכבדות. זה אמור להיות סקסי?

הקסם נעלם. כבר לא הצלחתי להשתחרר ולרקוד באופן חופשי, הייתי מרוכזת יותר מדי בבחור וביד שלו שירדה באופן מדאיג לעבר ישבני. שלחתי לקליאו מבט מצוקה והיא הרימה את ידה והצביעה על החותמת שהייתה מוטבעת על עורה. המתחם, כמובן.

התרחקתי כמה צעדים לאחור והבחור הביט בי בשאלה. עשיתי כאילו אני לא שמה לב ונעלמתי בין יתר האנשים הרוקדים, עושה את דרכי אל המתחם עם הספות הלבנות. רק אחרי שהראיתי לשומר את החותמת על היד שלי והתיישבתי על הספה הלבנה, נאנחתי בהקלה. אני צריכה להסכים לצאת עם קליאו רק אם יש מתחם אח"מים בעסקה. נכון, זה יוציא אותי קצת מפונקת, אבל זה כל כך נחמד שיש מקום לשבת ולברוח אליו כשהעניינים נעשים צפופים מדי כמו עכשיו. ראיתי את הבחור הגולש שרקד איתי קודם מסתובב בין ההמון והפניתי מיד את מבטי כדי שלא ישים לב אלי. באותה הזדמנות ראיתי שהזוג המתמזמז כבר לא נמצא על הספות וגם לא הבחור הנאה שראיתי מקודם.

הוא בטח בתא שירותים כלשהו עם איזו בחורה גבוהה ודקיקה. המחשבה עברה בראשי במהירות וגרמה לי להסמיק כשניסיתי לא לדמיין מה הם עושים שם.

כעבור כמה דקות קליאו הצטרפה אלי יחד עם הבחור מנבחרת הפוטבול, ששמו מסתבר היה ג'ורג'י. ניסיתי להיות מנומסת, למרות שלא מצא חן בעיני לחלוק את הלילה עם בחור זר, אבל הוא מצא חן בעיניה של קליאו ולא רציתי לבאס לה את הלילה. גם שמחתי שחברו הגולש של ג'ורג'י לא הצטרף אלינו, אז לא באמת יכולתי להתלונן.

באופן כמעט מידי הרגשתי כמו גלגל שלישי. הם התלחששו וצחקקו, יושבים קרוב ונוגעים נגיעות ארוכות אחד בשנייה. אחרי כמה דקות מלמלתי שאני הולכת להביא משקאות והתרחקתי במהירות אל עבר הבר.

עיינתי בתפריט משקאות שחור עם אותיות כסופות ובחנתי את האפשרויות. הדבר הראשון שקפץ לי לראש היה: וואו איזה יקר פה. יצא לי לעניין בתפריטי משקאות בעבר, המחירים פה היו בערך כפול שלוש מכל מקום שאי פעם הייתי בו. כנראה שעל אקסקלוסיביות ויוקרה משלמים.

הזמנתי מהברמן סבב שוטים כמו שקליאו ביקשה ממני והמתנתי, מנסה לא לחשוב איך אוציא שכר של כמעט יום עבודה שלם על מגש של שוטים.

ופתאום הוא היה שם. נשען על הבר המואר ובוחן אותי. הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו היה שהוא נאה יותר מקרוב. ושהוא ממש לא נראה כמו טיפוס של סקס בשירותים. יותר כמו טיפוס של מיטה רחבה עם מצעי סאטן שחורים, באיזו דירת יוקרה חשוכה עם קירות אטומים לקול ו... תפסתי את עצמי מיד ועצרתי את שטף המחשבות המלוכלכות, מביטה באינטנסיביות ברצפה ומנסה ששיערי יסתיר את הפנים שלי ואת הסומק הטרי שעלה בהן. אחרי כמעט דקה העזתי להציץ לעברו וראיתי שהוא עדיין מסתכל עלי. מסתכל ומחייך. החיוך העקום שלו העביר צמרמורת חמה בבטן שלי וגל חדש של חום בפנים. החלטתי להפסיק להתנהג כמו ילדה קטנה ופשוט הסתכלתי על הברמן, כמו כל לקוחה שמחכה שהמשקאות שלה יהיו מוכנים. הברמן היה לבוש כולו בשחור ונע במהירות בחלל הבר, מרים בקבוקים ומשקשק משקאות בכוס ערבוב כסופה.

"בחיי, את נראית די אבודה" קול נעים ומעט מחוספס אמר. הפניתי אל הבחור הנאה את מבטי, מופתעת שדיבר אלי.

"אני יודעת בדיוק איפה אני נמצאת" השבתי, קולי חסר ביטחון.

"אני בטוח בזה" הוא אמר במבטא קל שלא הצלחתי לזהות. התחלתי לחשוב שאנחנו מדברים על שני דברים שונים. "אני יכול להזמין אותך לרקוד?" הוא שאל אחרי כמה רגעים. הופתעתי מהשאלה הישירה ומהעובדה שכמעט אמרתי לו כן.

"לא" אמרתי במהירות וחיוכו התרחב מסיבה כלשהי. "אני צריכה לחזור עם המשקאות, מחכים לי".

"כמובן" הוא אמר. "איך לא יחכו למישהי כמוך?" היא הביט ישירות בעיני כשאמר את זה, מה שגרם לי להסמיק חזק יותר. התחושה החמימה שוב התחילה לפעום בגופי ונאלצתי להפנות ממנו את מבטי, פוחדת שיקרא את זה בעיני.

הבטתי הצידה כדי לא לפגוש במבטו וראיתי את הברמן מניח כוס בירה גדולה מולנו. זה לא מה שהזמנתי.

"תודה" אמר הגבר המשגע מולי, אך לא הוריד ממני את העיניים. הוא לקח את הכוס הגבוהה והחליק לידו של הברמן כמה שטרות. "גם על שלה" הוא אמר ונעלם בין שאר הלקוחות לפני שהספקתי למחות.

"היי!" קראתי. לא בדיוק בטוחה למה כעסתי, הוא הרי חסך ממני את הצורך להוציא הון על כמה שוטים. אני חושבת שיותר כעסתי על עצמי ועל איך שהגבתי – טוב שלא התחלתי לגמגם. מעולם לא הייתה לי בעיה להתמודד עם בחורים חתיכים, הבחור שניסה לרקוד איתי לפני כמה דקות היה די נאה בעצמו ולא הייתה לי שום בעיה לברוח ממנו. אבל הבחור הזה היה... חתיך באופן מעורר זעם. וכמה שהסמקתי, אלוהים!

הברמן הניח מולי את ההזמנה שלי, מגש כסוף עם שלוש כוסות זכוכית גבוהות מלאות בנוזל שקוף, וניגש לשרת את הלקוחות הבאים.

ניערתי מעצמי את כל המחשבות, המלוכלכות, הזועמות ומה שביניהן וחזרתי למתחם שלנו. קליאו וג'ורג'י הצליחו להתקרב אפילו יותר, אם זה בכלל אפשרי. ג'ורג'י נראה בודק גושים בחזה של קליאו, כמה מתחשב מצידו. 'חשוב לעשות בדיקה לסרטן השד לפחות פעם בשנה' דבריה של המחנכת שלי בתיכון הדהדו באוזני כשהתיישבתי רחוק מהם ככל שאפשרה לי הספה והנחתי את המגש הכסוף על השולחן.

"שוטים!" קליאו קראה בשמחה והתרחקה מג'ורג'י המאוכזב.

הרמנו לחיים וגמעתי בלגימה ארוכה את כל הנוזל שבכוס. האופן שבו ירדה הוודקה בגרוני, חלקה וללא צריבה, הבהירה לי כמה איכותית היא. אין פלא שהיא עלתה לי כל כך הרבה. זאת אומרת לא לי, אלא לו.

ניסיתי להתנער מהמחשבות המחודשות עליו, זו הסיבה שהסכמתי מיד להצעה של קליאו לחזור לרחבת הריקודים.

"איזה חמוד הוא נכון?" קליאו אמרה באוזני והסתכלה על ג'ורג'י שרקד מולנו, מחויך.

"אממ" הבטתי בו וניסיתי למצוא משהו חמוד, אבל כל מה שהצלחתי לראות היה גבר רחב ומגושם שנועץ עיניים קטנות וחרמניות בחברה הכי טובה שלי. לקח לי יותר מדי זמן לענות וקליאו החלה לזעוף.

"כן ממש חמוד" אמרתי במהירות. "גם כאלה כתפיים רחבות".

"וגם יש לו ידיים חזקות" היא אמרה בחיוך, שוב שמחה. אני בטוחה שיש לו.

הם רקדו צמודים, נאחזים ומתחככים אחד בשנייה. לא לקח הרבה זמן עד שקליאו קרצה לי והחלה להתרחק עם ג'ורג'י לכיוון תאי השירותים המהודרים. היא סימנה לי שהיא כבר תשוב וחייכה חיוך גדול.

נאנחתי והמשכתי לרקוד. ניסיתי להתמסר לאלכוהול שהחל להתפזר לי שוב בדם. ידעתי שלא אצא שוב בקרוב, אז רציתי לפחות לסיים את הערב הזה עם תחושה שעשיתי כל מה שהייתי אמורה לעשות – לשתות ולרקוד כאילו אין מחר. כמעט שהצלחתי להתחבר שוב למצב חוסר המודעות המבורך הזה שאפשר לי לרקוד וליהנות מעצמי, כשלפתע חברו הגולש של ג'ורג'י הופיע ונעצר כמה מטרים מולי. הוא הסתכל עלי ארוכות, כנראה מחליט עם עצמו אם לגשת או לא. הרגשתי כמו ארנבת שנתפסה במבטו הבוחן של שועל רעב, באמצע שדה פתוח כשהמחילה שלה רחוקה מדי.

וכך זה באמת היה. מתחם האחמ"ים היה די רחוק, בצידו השני של הבר. אולי אם אלך מהר מספיק, אצליח להעלם בין הלקוחות שחיכו לשירות מהברמן.

התחלתי ללכת במהירות, רואה בזווית העין שהוא החליט לגשת אלי ועושה כעת את דרכו לכיווני. לא הייתי במצב מסוכן, כמובן. פשוט לא רציתי שייצמד אלי שוב וילחש לי דברים שהוא בטוח שמעוררים בי את התשוקות העמוקות ביותר שלי, כשלמעשה הם פשוט עוררו בי בחילה. לא רציתי לעשות את שיחת הדחייה הרגילה, זו שתמיד נגמרה במבט מלוכלך מהגבר הדחוי שגרם לי להרגיש קצת רע עם עצמי, למרות שכל מה שעשיתי היה להגיד שאני לא מעוניינת.

המשכתי ללכת אבל הוא היה זריז ממני, רגליו הארוכות מקרבות אותו יותר ויותר אלי. בקצב הזה הוא יגיע אלי לפני שאגיע אל הבר. הבטתי לאחור ואז שוב קדימה וראיתי אותו עומד בערך שני מטר לימיני, הבחור החתיך מהבר. הייתי יכולה להישבע שהוא לא היה שם לפני רגע, אבל לא התכוונתי להתלונן. החלטתי לנצל את המצב וניגשתי אליו, מחייכת חיוך נבוך.

"היי" אמרתי והבטתי לאחור. הגולש האט את קצב ההליכה שלו, נרתע מהנוכחות של גבר אחר, בדיוק כמו שקיוויתי.

"שלום לך" הבחור החתיך השיב מביט בי ואז בגולש שעמד וצפה בנו ממרחק. "אני רואה ששוב מחכים לך" הוא אמר. שמתי לב שהוא בכלל לא צריך להרים את הקול כדי שאשמע אותו.

חייכתי בהתנצלות "אני לא מצליחה להיפטר ממנו" אמרתי בכנות.

"אני תמיד שמח לעזור לנערות במצוקה" הוא אמר בחיוך מסחרר והושיט לי את זרועו. היססתי, תוהה אם חלפתי את השועל הרעב בזאב קטלני, ואחרי כמה שניות לקחתי אותה, נותנת לו להוביל אותי בין ההמון חזרה את מתחם האח"מים. המגע ביננו, גם עם הבד שהפריד בין העור, גרם לי התרגשות משונה. נראה שהגולש החליט לוותר ונשאר לעמוד לבדו בין הרוקדים, בוהה בנו.

"תצטרפי אלי?" הוא שאל כשהגענו. "רק עד שהחברה שלך תחזור כמובן " הוא הוסיף. הופתעתי שהוא ידע עם מי אני נמצאת כאן.

"אוקי" אמרתי. הרגשתי צורך להודות לו על העזרה ובכנות, משהו בי, משהו עמוק ולא מוכר, השתוקק לבלות איתו ולשמוע אותו מדבר. אולי אצליח לפענח את המבטא הקל שבקולו. אנגלי? לא, זה לא נשמע בדיוק אנגלי.

התיישבתי לצידו על הספה במרחק בטוח והסתכלתי עליו. הוא היה אחד הגברים הנאים ביותר שנתקלתי בהם; עם שיערו הכהה ועיניו הבהירות. גבותיו הכמעט שחורות סוככו על עיניו וגרמו להן להיות חשוכות, עמוקות. מהקרבה החדשה יכולתי לראות ששפתיו התעקלו מעט בקצוות, כאילו הוא מתאפק לא לחייך.

"הכל בסדר?" הוא שאל ותפסתי את עצמי בוהה בו כמעט בגסות.

"כן מצטערת" מלמלתי והשפלתי את עיני לידי. אף פעם לא הייתי ביישנית כל כך, מה לא בסדר איתי? למה אני פשוט לא יכולה לדבר איתו כמו בן אדם נורמלי?

"תרצי שאביא לך משהו לשתות?" הוא שאל בנימוס. החלטתי שאם הוא יכול להיות מנומס גם אני יכולה. הרמתי אליו את מבטי, מתעלמת מיופיו ומחיוכו שאיים להופיע, וניסיתי לדמיין שעומד מולי כל אדם אחר.

"לא, תודה" השבתי. "אני חושבת ששתיתי מספיק". עדיין הרגשתי את האלכוהול זורם בגופי, גורם לי להרגיש חולמנית ומשועשעת.

"התכוונתי אולי מים או קולה" הוא גיחך מעט. "את לא נראית כמו מישהי שמגיעה הרבה לסצנה כמו זו" הוא החווה בראשו על המסיבה הרועשת.

"אני לא" הודיתי. "רק לפעמים, כשאין לי תירוץ טוב לתת לקליאו. החברה שהגעתי איתה" הוספתי. הרגשתי שאני מדברת איתו כמו מישהו שאני מכירה כבר זמן רב וזה הביך אותי.

"מה איתך?" שאלתי לפני שיספיק להמשיך לדבר עלי. "אתה יוצא הרבה?".

הוא נראה משועשע מהשאלה שלי, שנראתה לי די פשוטה. לבסוף הוא אמר "כן, אפשר להגיד. בעיקר כשאני נהיה רעב".

משהו באופן בו הוא אמר 'רעב' העביר בי צמרמורת.

"יש באזור כמה מסעדות ממש טובות, אם אתה רוצה" אמרתי במהירות.

"זו הזמנה?" הוא שאל בגבות מורמות.

שיט. ברור שהוא יחשוב ככה.

"אני צוחק" הוא אמר כשראה את המבט על פני. "לא הייתי בעיר כבר די הרבה זמן, אז אני לא מכיר את כל המקומות החדשים שפתחו".

"אתה מניו דאגון במקור?"

"לא בדיוק" עוד שתשובה שהרגישה לי קצת מתחמקת.

'אף פעם אל תסמכי על גבר מסתורי' קולה של אימי הדהד בראשי לפתע. אם היא הייתה רואה את הבחור הזה מולי, היא הייתה מצלמת אותו ומדביקה את התמונה שלו תחת המילה 'סכנה' במילון האישי שלה.

טוב, זה לא שהיא הייתה מחבבת כל גבר אחר שאי פעם יצאתי איתו. אם היא הייתה פוגשת אותם – מה שמעולם לא קרה. ניסיתי לחשוב על התגובה שלה אם הייתי מביאה את הבחור הזה הביתה ונפלט לי גיחוך.

הוא הרים את גבותיו בסקרנות לעברי.

"מצטערת" אמרתי במבוכה. "פשוט חשבתי על מה אמא שלי הייתה אומרת אם הייתה רואה אותך" ושוב אמרתי את האמת הכנה ביותר, כאילו היה מדובר בחבר ותיק שגם מכיר את אמא שלי. זה אדם זר אנדי, והוא ממש לא רוצה לשמוע על האמא המשוגעת שלך.

"ומה אמא הייתה אומרת עלי?" הוא שאל ברצינות עם ניצוץ של שעשוע בעיניו.

"להתרחק מימך כמו מאש" פלטתי והוא חייך.

"נשמע שיש לך אמא חכמה" הוא אמר בקולו הנעים. להפתעתי הוא נשמע כנה.

צחקקתי בלחץ. "זה לא רק מימך. היא הייתה אומרת את זה על כל גבר" נאנחתי.

מה לעזאזל אני עושה? אני באמת יושבת כאן במתחם אח"מים עם הגבר הנאה ביותר שפגשתי ומדברת על כמה אמא שלי שונאת גברים? אולי גם כדאי שאעלה בפניו את סוגיית תרומת הזרע שהיא כל כך אוהבת להעלות.

הוא הנהן בהבנה. "גברים יכולים לעשות הרבה נזק. במיוחד כשהם חושבים מהנקודה הזו שבין הרגליים" הוא אמר ומבטי זינק מיד לנקודה הזו אצלו. הוא לבש מכנסי ג'ינס כהים, לא הדוקים מידי. תפסתי אותו מביט בי והפניתי מיד את מבטי, מסמיקה עד שורשי שערותי האדמוניות. באמת בהיתי במפשעה שלו עכשיו? אני חייבת לחזור הביתה, כנראה שהאלכוהול פה חזק יותר ממה שאני רגילה, כי הבכתי את עצמי יותר ממה שהבכתי כל השנה. כל החיים.

לא נראה שהמבטים הלא ראויים שלי הפריעו לו, להיפך. הוא נשען לאחור וחייך את החיוך העקום שלו, חושף שורה של שיניים ישרות ובהירות. התחלתי לחפש במבטי את קליאו, כדי שאוכל לגרור אותה למונית ולחזור לדירה שלי – שם אהיה רחוקה מהמבט העמוק והחיוך המשועשע הזה.

"מחפשת את החבר החדש שלך? אני די בטוח שהוא עורב כאן באיזו פינה" הוא אמר וסרק איתי את הרחבה. "נראה שהעובדה שהחברה שלך הלכה עם החבר שהגיע איתו לכאן גרמה לו לציפייה דומה מימך".

בלעתי בקול וגיחכתי. ממש, כאילו שאלך עם מישהו כזה. לא שיש לי בעיה עם העובדה שקלואי הלכה ועושה מה שעושה בשירותים עם בחור שרק הכירה – זו זכותה המלאה. אבל זה לא ממש הסגנון שלי. באופן כללי סטוצים לא היו הסגנון שלי. גם מערכות יחסים לא היו בדיוק הצלחה גדולה כשחושבים על זה.

"לא הטיפוס של סקס בשירותים?" הוא שאל וחזר להביט בי.

"לא" עניתי בלי להסתכל עליו, ממשיכה לחפש את קליאו. לא רציתי להביך את עצמי שוב או לגרום לו לחשוב שהמבטים הלא ראויים וההתנהגות המוזרה שלי עשויים להוביל אותו למיטה שלי.

"אני לא חושב שהיא תחזור בקרוב, אם בכלל" הוא אמר.

עכשיו פניתי להביט בו, מופתעת. "ברור שהיא תחזור, היא יודעת שאני מחכה לה כאן".

הוא נשען שוב לאחור והתרחק ממני. "כשנשים פוגשות גבר שהן חושקות בו העולם לפעמים נדחק הצידה. נשכח" הוא הסביר.

סירבתי לקבל את דבריו והבטחתי לו שקליאו לא כזו, אבל במקביל שלפתי את הפלאפון שלי ושלחתי לה הודעה. כשהיא לא ענתה ניסיתי להתקשר, אך ללא מענה.

הוא הסתכל עלי בסקרנות ושאל "תרצי שאקח אותך הביתה?".

היה משהו כמעט אירוטי בצורה שבה שאל את זה, כאילו במשפט הפשוט הזה חבויה הבטחה. הבטחה ללילה שלא אשכח לעולם. בלעתי רוק וניסיתי להתעלם מהחום שהתפשט בבטני. הכי הפתיע אותי היה הרצון, שמעולם לא הרגשתי לפני, להגיד כן. לרגע הצטערתי שלא הייתי מאותן בנות שזורמות עם גבר חתיך במסיבה ומביאות אותו הביתה. התקשיתי לדמיין אותו בדירה שלי, על רקע הספה הישנה וכל העציצים והספרים על הקירות.

הוא הביט בי במבט חם, מלא ביטחון. הייתי בטוחה שהוא מציע את ההצעה הזו כל הזמן – וגם הייתי בטוחה שאף בחורה מעולם לא סירבה. הייתי כל כך מוקסמת ששכחתי להיות בהלם מעצמי, כי שקלתי לענות לו בחיוב.

"אנדי!"

כמו משמיים, שמעתי את קולה של קליאו קורא לי וקרעתי ממנו את מבטי. היא נראתה סמוקה במיוחד, שיערה מבולגן והשמלה שלה לא ישבה כמו שצריך על גופה, כאילו לבשה אותה בחיפזון. לא ראיתי את ג'ורג'י וגם לא התכוונתי לשאול עליו. הוא כנראה היה שעשוע חד פעמי.

"היי, איפה היית?" שאלתי בהקלה ואז הבנתי שאני יודעת איפה היא הייתה ומה היא עשתה. "דאגתי לך" הוספתי במהירות כדי לחפות על המבוכה.

"תודה מותק" היא חייכה. "מוכנה ללכת?". היא סקרה בסקרנות את הבחור לידי.

"כן" אמרתי בהקלה. רציתי להציג אותו בפנייה, אבל הבנתי שאני לא יודעת בכלל את השם שלו.

"איך קוראים לך?" שאלתי, מרגישה מוזר שדיברתי איתו על דברים אישיים כמו אמא שלי, אבל לא ידעתי את שמו.

"דמיאן" הוא חייך ושלח את ידו ללחיצה.

"אנדי" אמרתי ואחזתי את ידו בעדינות. היא הייתה מחוספסת מעט וחמה. הוא לא לחץ את ידי חזק, אבל עוצמה מוזרה כמו התחבאה בידו.

קליאו בהתה בנו במבט משונה. כמעט ושמעתי את התחקיר שהיא מתכננת לעשות לי במונית חזרה הביתה.

"היה נעים להכיר" אמרתי בנימוס, מקווה שהוא שכח את כל הדברים המביכים שעשיתי הערב ויזכור את הפרידה הרשמית הזו בלבד. בחרתי לא להגיד להתראות, הנחתי שלא אראה אותו שוב. התרוממתי מהספה והוא עשה כמוני, מתנשא מעלי ועדיין אוחז בידי.

"נתראה" הוא אמר להפתעתי, מחייך חיוך רעב.

החיוך שלו ליווה אותי כל הדרך מחוץ למועדון וגם במונית החשוכה שאספה אותנו.

קליאו כמובן שיגרה אלי שאלות אבל ביטלתי את כולן מהר ואמרתי שאני לא מכירה את הבחור וכמעט שלא דיברנו. החלפתי במהירות את הנושא לג'ורג'י – שככל הנראה ההיכרות איתו הייתה עמוקה ומעניינת יותר מזו של דמיאן ושלי.

קליאו חייכה והחלה לברבר על הערב המוצלח שהיה לה. השתדלתי להקשיב לה אבל הראש שלי היה מלא בדמיאן.

כשהייתי במיטה ניסיתי להתרכז בספר שלי. הייתי עייפה ולא באמת רציתי לקרוא, אבל הרגשתי שאני חייבת לחשוב על משהו אחר, להוציא את המחשבות הנוכחיות שיש לי בראש ולהחליף אותן במשהו אחר, רצוי לא אמיתי.

חשבתי על החיוך שלו עד הרגע שנרדמתי. אולי זו הסיבה שחלמתי עליו לראשונה באותו לילה.

הוא פשוט עמד שם, ברקע של החלום. עמד והסתכל. הוא לא התקרב וגם לא דיבר. אבל ידעתי שהוא שם.



דמיאן

יכולתי למצוא מישהי אחרת.

הרבה נשים (וגברים) הושפעו מהקסם שלי. הוא פעל כמעט אוטומטית כשנכנסתי למקומות הומי אדם כמו אלה – זה חלק מהציד. אינסטינקט קסום וקדום של יצורים מהסוג שלי. הראשים הסתובבו מיד, העיניים שיקפו תשוקה טהורה. כל מה שהייתי צריך לעשות הוא לבחור.

כשראיתי אותה עומדת שם על יד הבר, מסמיקה ובוהה ברצפה, ידעתי שזו תהיה היא. חוץ מהעובדה שאנרגיית החיים שלה הייתה חזקה וזוהרת, כמו זרקור שמשך את תשומת ליבי וסנוור אותי לכל השאר – היא גם הייתה כל כך חמודה. הרבה זמן לא פגשתי מישהי שמסמיקה רק מעצם המחשבה על משהו מלוכלך.

ניסיתי להפעיל עליה את התרגילים הרגילים, למרות שהייתה לי תחושה (או אולי תקווה) שהם לא יעבדו. וכך באמת היה. היא הושפעה ממני, לא היה בזה ספק, אבל היא נלחמה בזה ודחתה אותי על הסף. זה היה כל כך מהנה.

לא הפעלתי עליה את מלוא הכוח שלי – היא קיבלה את המנה הרגילה של קסם, זו שתמיד אופפת אותי. אבל למרות המשיכה הטבעית אלי, היא אמרה לא. היא רצתה להגיד כן, אבל משהו עצר אותה.

עבר כל כך הרבה זמן מאז שמישהו אמר לי לא.

אחרי שהיא עזבה את המועדון יצאתי גם אני והסתובבתי ברחובות העיר החשוכים. לא חיפשתי מישהי אחרת. לא רציתי מישהי אחרת. היא לא יצאה לי מהראש.

החלטתי להתמסר לאובססיה ולקחת על עצמי את האתגר החדש שניצב מולי. זה בדיוק מה שחיפשתי. משהו שיפיג את השעמום של השגרה.

אני אהפוך את הדחייה שלה למשיכה. את הלא המהוסס לגניחה של כן...

השאירו תגובה

חדש יותר ישן יותר